ברית מילה בשבת ומועד

הערה: הנושא איננו קשור לרפואה והלכה אלה להלכה בלבד. בכל זאת הוחלט להשיב עליו במסגרת פרויקט השו"ת של מכון שלזינגר, אך להקדים את הטיפול בתשובות לשאלות הרפואיות-הלכתיות.

לגופו של עניין:

א. ראה קובץ הערות על מסכת יבמות לגרא"ב וסרמן הי"ד, אותיות מג] – מז] (מהדורת תשכ"ה) שיש שני סוגים של הותרה.

האחד
ההיתר נובע מכך שמתבטלת סיבת האיסור, כדוגמת היתר אשת איש שנתגרשה, היתר טומאת קרובים לכהן לדעת רש"י (ברכות כ, א) וכד'.

השני
ההיתר נובע מדין הדחיה של המצווה הדוחה, דהיינו "הותרה הינו סוג של דחייה חזקה יותר, אשר גורמת להעדר איסור מוחלט בעת הדחיה, (בניגוד לדין דחויה כדוגמת טומאה בציבור להלכה, שלמרות הדחיה בכל זאת נשאר כאן איסור מסויים, ולכן יש צורך בכפרת ציץ ובהמעטת האיסור ככל שניתן. (ראה רמב"ם, ביאת מקדש, ד, סוף טו).

ב. לגבי מילה בזמנה שיש לבצעה אפילו בשבת, ברור שלא מדובר בסוג הראשון של הותרה, וכל השאלה היא האם הגדר של היתר מילה בשבת הוא של "דחויה" או של הסוג השני של "הותרה".

ג. להלכה מילה בזמנה בשבת היא בגדר "הותרה".
ראה:
שו"ת רמ"א סי' עו,
שאגת אריה סי' נט,
שו"ע יו"ד רסו, יד בהגה' הרמ"א;
ובמנחת חינוך רסד, ח, שהביא הדברים בקיצור, וציין שכן דעת הרמב"ם בהלכות מילה א, ט, (עיי"ש ברמב"ם וצ"ע)

ונפ"מ להלכה, שגם מוהל מומחה, שיכול למול בשינוי בלא שום תוספת סיכון לנימול, בכל זאת עליו למול כדרכו ללא שום שינוי כלל (גם בלא דיני חששות, גזירות, ומיגדר מילתא).

לכאורה מוכח שמילה הותרה בשבת מכך שבזמן המילה מותר להשלים אותה גם על ידי חיתוך של ציצים שאינם מעכבים את המילה.
אך יש להאריך בנקודה זו וקצר המצע.

אשמח לקרוא את עבודתך בנושא