דימום בתחילת הריון – מקור הדימום ודינו

א.  דם מהיפרדות שליה הוא דם נדה לכל דבר, ראה סימן כ' בספרי "רפואה מציאות והלכה", הוצאת מכון שלזינגר תשע"ב, סימן כ' (עמ' 239-243)
ב.  כדי לתלות בדימום מצואר הרחם יש צורך לראות שיש בו מקום בו שפשוף פשוט יכול לגרום להוצאת דם ("מכה שיכולה להיגלע ולהוציא דם").
ג.  בדרך כלל ריבוי הדם בתוך רקמות צואר הרחם בהריון איננו גורם לפגיעה ברירית החיצונית של צואר הרחם ולכן איננו גורם לדימום מרקמות הצואר.
ד.  מצד שני, קיום יחסים בהריון יכול לגרור לדימום (אוסר) עקב הפרוסטגלנדינים הנמצאים בזירמה, הגורמים להתכווצויות של הרחם, דבר שבמצבים מסוימים יכול לגרום להיפרדות שליה ולדימום (אך כאמור זהו דם נידה לכל דבר). הקולא שיש כאן תבוא לידי ביטוי בכך שמי שראתה דם תשמיש בהריון מסוים, אפילו שלש פעמים אין לה חזקה שתראה גם אחרי ההריון. ולכן בזמן ההריון הזה תהיה אסורה, אך לא אחרי הלידה.
ה.  לכן כדי למנוע איסור של רדמ"ת (רואה דם מחמת תשמיש) – בזמן ההריון יש לפעול בתיאום עם הרופא המטפל, ועל הרב להדריך את בני הזוג.
כדאי לדעת, שיש מקרים בהם אכן כל קיום יחסים גורם להיפרדות שליה ולדימום, ובמצב כזה קיים איסור רפואי על קיום יחסים, במשך שבועות ארוכים של ההריון.
אם משהו לא ברור, או יש שאלות נוספות – אנא חזרו אלינו.