דינו של ולד הנולד בהזרעה מלאכותית בנישואים אסורים של כהן וגרושה

בדין זה נחלקו רבותינו האחרונים. להלכה יש להבדיל בין הזרעה של כהן באשתו הגרושה, שחמור יותר מכיון שכבר נעשית חללה, לבין תרומת זרע של כהן לגרושה פנויה (שלא קיימה מעולם יחסי אישות עם כהן).

1) בענין הזרעת זרע מכהן לאשתו הגרושה (או שקיימה יחסי אישות עם כהן ונתחללה) – לדברי חידושי הגר"ח (סוף הל' איסורי ביאה פי"ז ה"ב) הולד הוא חלל, והגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה מה"ת סי' קכד אות ד) מסתפק בדבר. (עי' מאמרו של הרב אריה כץ בביאור דברי הגר"ח והגרשז"א.)

לכן, להלכה יש להחשיב את הולד כספק חלל: אינו נושא כפים, ואינו עולה לתורה ראשון, אך אסור להטמא למתים ולהנשא לפסולי כהונה (כגון גרושה). יש, אמנם, צדדים להחשיב אותו כחלל ודאי (שמותר להטמא למתים ולהנשא לפסולות), אך דבר זה צריך הכרעה של פוסק מובהק או בית הדין הרבני.

אם נולדה בת, היא בספק חללה ואסורה להנשא לכהן. [לגביה אין החילוק בין ספק חללה לוודאי חללה משמעותי (חוץ מלענין פדיון בנה הבכור), כיון שגם כהנת לא נאסרה להטמא למתים.]

2) בענין הזרעה מלאכותית של כהן וגרושה פנויה:

הגר"א גוטמכער זצ"ל (תלמיד הגאון ר' עקיבא איגר) סובר שנחשב כחלל, ואינו מחלק בין נתעברה באמבטי לבין נתעברה בביאה רגילה (וסובר כן גם לענין ממזרות באשת איש).

אולם, כבר כתבו רוב הפוסקים לענין הזרעה באשת איש שאין הוולד ממזר כיון שלא היה מעשה ביאת איסור, וכן פשטה ההוראה. עוד כתב הגרש"ז אוירבאך זצ"ל (שם) דגם אם נאמר דהוי ממזר מאשת איש, בכהן וגרושה אין הולד חלל כיון שלא נתחללה האם על ידי זה. עיי"ש. ולכן, במצב זה יש מקום להכשיר את הולד לכהונה. [מסתבר שכן הדין גם בתרומת זרע מכהן באשת איש ישראל, לרוב הפוסקים שאינו ממזר ומתייחס אחר אביו, שדינו ככהן כשר.]

בברכה,
הרב מאיר אורליאן