דעת הרב עובדיה יוסף בהפלת עובר עם טאי זקס

דעת הגר"ע יוסף שליט"א בדין הפלת עובר עם טאי זקס
למיטב ידיעתי הגאון שליט"א לא גילה במפורש דעתו הרמה בזה, אך אפשר ללמוד לנ"ד מדין ודברים שכתב כיוצא בזה בשו"ת יבי"א ח"ד (חאה"ע סי' א), והוא שבשלהי התשובה (שם אות ח) כתב להביא מ"ש בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאה"ע סי' מב אות לא – לב) שאע"פ שדעת התוספות בסנהדרין נט ובחולין לג, שיש איסור מן התורה בהריגת עובר, ושכן נראה דעת הרמב"ם והסמ"ג והשו"ע, ממה שכתבו דהא דמחתכין העובר להצלת האם, משום שהוא כרודף, משמע דבלאו הכי יש איסור מהתורה להמיתו… וכן דעת רש"י ערכין (ז). מ"מ דעת התוספות נדה (מד:) שמותר להמית העובר מהתורה. וכן נראה מהתוספות סנהדרין (פ:). ומהר"ן (פ"ג דחולין). וכן דעת הראב"ד דסבירא ליה עובר לאו ירך אמו, ולפי זה על כרחך הא דתנן בערכין (ז) שאין ממתינין לה עד שתלד, משום שאין איסור בהמתת העובר. ומכל מקום נראה לי דמודו דאיסורא דרבנן מיהא איכא. ומעתה לא מבעיא להסוברים שאין בהמתת עובר איסור תורה, שמותר להמית העובר לצורך רפואת האם, אפילו אין לה אלא סכנת אבר. וכדקיימא לן באו"ח (סי' שכח סי"ז). אלא אף להסוברים שאסור מן התורה, מ"מ לתועלת ולרפואת האם יש להתיר, מאחר שביארנו שהאוסרים מהתורה על כרחך דסבירא להו עובר ירך אמו, שאם לא כן למה אין ממתינים לה עד שתלד. וא"כ לרפואת האם הרי הוא כירך אמו שמותר לחתוך לרפואתה. ומה שהוצרכו הרמב"ם והסמ"ג והשו"ע לטעמא דהוי כרודף, משום דבישבה על המשבר הולד עקר ממקומו וגופא אחרינא הוא ולאו כירך אמו הוא. עכת"ד.
וכן אם נאמר כמו שכתב הגאון בית שלמה (חו"מ סי' קלב) שאיבוד העובר לא הוי אביזרא דשפיכות דמים, אלא הרי הוא כשאר עבירות. ע"ש. א"כ יש לומר שאפילו הוא איסור תורה, מותר להפיל עובר לרפואת האם, לפי מה שכתב הרב המגיד (פ"ח מהלכות מאכלות אסורות הט"ז), שאפי' סיכה הקרובה לשתיה, אמרו בפסחים (כה:) גבי רבינא שהיה סך את בתו בפרי של ערלה במקום חולי שאין בו סכנה, דלאו דרך הנאה חשיב, והוי כחצי שיעור שאסור מהתורה ואין לוקין עליו. ע"ש. וכתב המשנה למלך (פ"ה מהלכות יסודי התורה) שאע"פ שאסור מהתורה מותר במקום חולי שאין בו סכנה. עש"ב. וכ"כ בשו"ת זרע אמת ח"ב (סי' מז). ע"ש. ואע"פ שאין דעת הכסף משנה (פ"ה מיסודי התורה) כן, וכמו שכתב ג"כ הלחם משנה (פ"ח מהל' מאכלות אסורות). ע"ש. מ"מ י"ל דהוי ספק ספיקא לקולא. שמא הלכה כהתוספות נדה, והראב"ד, והר"ן, דאיבוד עובר הוי רק מדרבנן, וא"כ יש להתיר במקום חולי שאין בו סכנה, ואם תמצא לומר שהלכה כהחולקים וס"ל דהוי מהתורה, שמא הלכה כדעת הרב המגיד והמשנה למלך וסיעתם שאף איסור תורה הותר לחולה שאין בו סכנה.
וסיים שם שבהגלות נגלות דברי התורת חסד מלובלין הנ"ל, ובצירוף הספק ספיקא, יש מקום רב להתיר על כל פנים במקום חולי, אף כשאין סכנה לאם. (וע"ע שם דסבירא ליה דכל שעושין כן ע"י שתיית סם קיל טפי אלא שבנדון דידן אין אפשרות לעשות הפלה באופן זה). וע"ש במה שהאריך והרחיב כיד ה' הטובה עליו.
הרי שלך לפניך שלדעת הגאון יבי"א מדינא יש להתיר לעשות הפלה במקום חולי לפיכך נראה דכל שיש לאם חרדות וסבל במהלך ההריון שיכול לפגוע במצבה הנפשי יש להתיר וכמו שכתב הגאון שליט"א כיוצא בזה בשו"ת יבי"א ח"י עמ' תשיז בהערה. ע"ש. ורק כתבתי מה שנראה לי בעוניי בדעת הגאון שליט"א ואיך שיהיה למעשה צ"ע.

בברכה
הרב אשר שקאני