הגדרת חולה שאין בו סכנה

1. קשישים בבית אבות סיעודי הם בחזקת חולים שיש בהם סכנה כל עוד לא הוכח אחרת.

2. השאלה השניה מתחלקת לשני מצבים:

א. מצב בו מדובר בחולה שיש בו סכנה אלא שהתרופה הקבועה מצילה אותו מהסכנה. במצב כזה, למרות שבזמן נטילת התרופה הסיכון הוא "under control" ואין סכנה מיידית, בכל זאת החולה מוגדר כחולה שיש בו סכנה אף שהוא מטופל בטיפול יעיל כנגד הסכנה.

מצב זה דומה מבחינה הלכתית למצב של יולדת בבית חולים מודרני. הלידה עצמה יוצרת גם היום מצב של סכנה (יש מקומות בעולם בהם התמותה סביב הלידה מגיעה לכמה אחוזים), אלא שהטיפול בבתי חולים מתקדמים מתגבר על הסכנה, למשל על ידי אנטיביוטיקה, מתן דם וכדומה.

מצב כזה מוגדר להלכה כמצב של חולה שיש בו סכנה ויולדת כזו גם היום לא תצום ביום כיפור תוך 72 שעות מהלידה.

ב. מצב רפואי בו כרגע אין סכנה אלא שבהעדר טיפול המצב הרפואי עלול להדרדר ולהגיע למצב של סכנה.

במצב כזה כל עוד האדם נוטל את התרופות המונעות את ההדרדרות – הוא איננו מוגדר כחולה שיש בו סכנה.

ההבדל בין שני המצבים בא לידי ביטוי הלכתי-למדני בספרו של הגרי"ז הלוי סולובייצ'יק מבריסק על הרמב"ם בהלכות שביתת עשור.

כדאי מאד לעיין גם שם.

מובן שיש צורך בהעברת מידע מלא בין הרופא והרב הקשורים למקרה.