הגישות השונות לאמצעי מניעה לאחר לידה (וניתוח)

לרב שלום.
רציתי לבקש תשובה לשאלה שמאוד מאוד מציקה מה זמן רב.
אני חונכתי בחינוך חרד"לי, ולימים נסיבות החיים הובילו אותי להקים בית עם בחור חרדי חוזר בתשובה. שנינו חוזרים תשובה רק אני מגיל צעיר יותר. יש לנו 2 בנים בני שנה ושבעה חודשים וארבעה חודשים שיחיו. הלידה האחרונה קרתה בניתוח קיסרי בשבוע 32 ושנינו ניצלנו ממוות. בעקבות שזה היה ניתוח וגם הסיבוכים שהיו הרופאים חד משמעית דיברו איתי על דחיית הריון לשנה לפחות ורצוי גם יותר. בעקבות מה שקרה לנו התחלתי ללמוד על כל הנושא של דחיית הריון, וגיליתי הבדלים גדולים מאוד בהתייחסות לעניין אצל רבנים שונים. אנחנו חב"דניקים היום, וכשפניתי עם הסיפור שלי לכמה רבנים במגזר שלנו אחד ניסה לרמוז לי שאני מדי לחוצה ושלרוב אחרי ניתוח הוא מתיר לנמנע חצי שנה, אם כי שנה "זו לא עבירה' — ציטוט מדבריו. רב גדול אחר בכלל כמעט לא נותן היתרים לדחיה אם מדובר בסוג הורים בריאים אפילו שמאוד קשה לאישה. בסוף יצרנו קשר עם רב מסויים מהשורה הראשונה והוא נדהם מעצם השאלה וללא היסוס התיר לי שנה אבל התחשב לא רק בעניין הניתוח. מספיק היה לו לדעת שבעלי מאוד חושש ללדת עוד כרגע והוא אמר שלא שייך שמצב זוגיות שלנו כרגע לדבר איתו על ה'שמניה ' שאני חולמת עליה.

אז אמנם יש לי כרגע היתר ואני רגועה, אבל אני מאוד לא רגועה בלב ביחס להשקפה: האם לפי התורה דחיית הריון זה דבר שבא בחשבון כשמדובר בצורך לקבל את המנוחה אחרי לידה ולשמור על שלום בית, לשמור על בריאות כללית, או שזה דבר מאוד בעייתי ואפשר לתת רק בשעת הדחק? פעם הנקה היתה האמצעי הטבעי, אבל אני אישית בכלל לא מצליחה עם זה — אז מה נגזר עלי ללדת כל הזמן? איפה האמת פה? מאוד מפריע לי להרגיש שכאילו פסקו לפי הדעות המקילות כי אני לא מחפשת הקלות.
אודה לכם על תשובתכם ובבקשה אל תפרסמו את שאלתי באתר.
תודה רבה!