מריחת קרם הגנה בשבת ובחג
שלום נטלתי כדורי רואקוטן לפני כמה שנים,ובעיקבות כך יש לי רגישות חזקה מאוד לשמש. בכל יום מימות השבוע לפני כל חשיפה לשמש אני מורחת קרם
שלום וברכה,
סליחה על הדחיפות, אבל המצב התגלגל כך שאנחנו בלחץ גדול של זמן לקבל תשובה לשאלה של חיים/מוות:
רקע: יש מקרה שאנחנו קשורים אליו (אבא של מכר קרוב שלנו) – אדם חולה במחלה שלפי הרפואה אין הלחמה ממנה. המחלה נקראת ALS והוא חולה במחלה כבר הרבה זמן ומה שקורה במחלה הזו זה שהאיברים של הגוף מפסיקים לתפקד כל הזמן פחות ופחות כידוע. הוא במצב שבו הריאות מתפקדות מעט מאד (כ14% לפי הרופא שלו) וכל התקשורת שלו נעשית דרך העיניים – הוא לא מזיז את גופו.
הוא החליט, יחד עם הרופא שלו שהוא רוצה לקבל זריקת הרדמה ושתשאיר אותו בהרדמה מלאה במשך שארית חייו – אשר לפי ההערכות הרופאים – לפי מה שהמשפחה אומרת, זמן קצר מאד, יש כאלו שאומרים ימים או באזור הזה.
לכן בכל יום, ובכל שעה יכולה להיות העת שהוא יחליט "תזריקו לי עכשיו".
הרעיון הוא שכאשר הוא יהיה בתרדמת, הגוף ימשיך להשתתק בגלל המחלה ובסוף הוא ימות ללא הכרה.
הוא קיבל את ההחלטה הזו מהפחד של מוות תחת המחלה – אשר המוות הוא בחנק, כאשר הריאות יפסיקו לתפקד והוא ייחנק לאט לאט. זה מבחיל ומפחיד אך יחד עם זה אסור להתאבד ע"פ היהדות – אבל אני איני בטוח כלל שמדובר פה במשהו שנחשב להתאבדות.
השאלה היא: האם זה נחשב להמתה? או שזה מותר לפי ההלכה – "ללכת לישון" לתקופה ארוכה ולתת למחלה לעשות "את שלה" כשהוא מחוסר הכרה…
תודה רבה,
אודה לך על תשובה מהירה מכיוון שכאמור, בכל יום יכול להיות היום שבו יבצעו את הזריקה.
אני מכיר היטב את מחלת ה ALS.
אך לא הבנתי את השאלה.
א. קיימת אפשרות פשוטה לחבר אותו למכשיר הנשמה ביתי.
עם המכשיר הזה, הוא לא ימות מחנק, ולכן הוא לא צפוי להרגיש הרגשת חנק.
כך שאין סיבה לפחד מסבל של חנק.
ב. בחלק לא מבוטל מהמקרים, "זריקת ההרדמה" הזו מקצרת את החיים באופן אקטיבי, ולכן היא פשוט הורגת.
ג. גם החוק במדינת ישראל (חוק החולה הנוטה למות ה'תשס"ו — 2005) אוסר הריגה כזו.
שלום נטלתי כדורי רואקוטן לפני כמה שנים,ובעיקבות כך יש לי רגישות חזקה מאוד לשמש. בכל יום מימות השבוע לפני כל חשיפה לשמש אני מורחת קרם
שלום, שמי א ואני סטודנטית להנדסת ביוטכנולוגיה. במסגרת קורס באתיקה רפואית אני עושה עבודת מחקר בנושא: האם לספר את האמת לחולה סרטן סופני? רציתי לדעת
Shalom rav, May be you remember me. Lea de Lange. I live in Jerusalem and write in Dutch for Dutch publications. In the past I