הכשרת גשר אורתודנטי לפסח

תשובת הרב אשר שקאני:

הגשר הנמצא בשניים אינו צריך הכשר לפסח[1], אך אמנם צריך להיזהר לנקותם היטב קודם הפסח מחשש להימצאות חמץ בין השינים[2].

---

[1] כי אוכלים בהם מכלי שני שאין היד סולדת בו, ואם כן מדינא אין צריך שום הכשר, שאפילו אם איזה פעמים השתמש באוכל ומשקה מכלי שני שהיד סולדת בו. מ"מ אנו הולכים אחר רוב תשמישן. וע"פ הרוב אין היד סולדת בו, ועוד שאפילו לדברי המחמירים בחמץ לגבי פסח אפי' בכלי שני, בעירוי מכלי שני מודים שא"צ הכשר כלל. וכמ"ש הגאון מהר"י טייב בערך השלחן (סי' תנא סק"ה). והנותן מתוך כלי שני לתוך פיו, לא עדיף מעירוי מכלי שני שאינו אוסר כלל. ועוד יש לצרף לזה מ"ש החמודי דניאל הל' תערובות (סימן א ולד), דבלא שהה האיסור כלל אינו בולע, וכדמוכח מדין ניער וכיסה, או שקדם וסילק האיסור. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז חלק א (סימן רכג). וא"כ בשיעור שעובר המאכל והמשקה בתוך הפה אינו בולע כלל. וכ"כ כיו"ב בשו"ת צור יעקב (סימן קפח) שעיקר הטעם להקל בשינים תותבות, מפני שהמאכל והמשקה באים לפה מכלי שני, ואע"פ שיש לפעמים ששותים מכלי ראשון, כבר ידוע שאין הולכים בכלי אלא אחר רוב תשמישו, ואפילו אם יאכל דבר גוש מכלי שני, שמהרש"ל דן אותו ככלי ראשון. אך כבר כתב החתם סופר שיש לו קבלה מרבותיו להקל דלא הוי ככלי ראשון. וא"כ אינו פולט מהשינים. וכ"כ בשו"ת אול"צ ח"ב פ"ל תשובה טז) שנהגו המורים בבני ספרד להורות להקל בדין גוש ככלי שני בדיני איסור והיתר ובשיני שבת. ויעו"ע בארחות חיים (סי' תנא ס"ק יז) שהביא בשם השדי חמד (חמץ ומצה סימן ד אות כד) שכתב, שן תותבת העשוי מכסף או עצם, ובכל ימות השנה אוכל בו חמץ. אין לחוש שנבלע בו חמץ על ידי דחיקת השן בלעיסתו להצריכו הגעלה להכשירו לפסח, ושכן כתב בספר בית האוצר (סימן לט). וכ"כ בדומה לנ"ד בשו"ת שאלת שלום מה"ת (סי' קצה), שלדעתו אין כל חשש בשינים הזרים אשר רבים יעמידו בפיהם ויאכלו בהם מאכלי בשר ומאכלי חלב, כי מלבד שאפשר שהם של זכוכית שאינם בולעים, ואף את"ל שהם של עצם, הם בודאי ממין עצם קשה ושיעי ולא בלעי כמו כלי זכוכית. וגם המאכלים אשר יאכלו המה מכלי שני, וע"פ רוב אינם חמים כ"כ שיהא היס"ב. ואילת"ה תקשה היאך אוכלים בשיניים הטבעיים מאכלי בשר וחלב. ולא ניתנה תורה למלה"ש. עכת"ד. וכ"כ בשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' קצז). וע"ע בשו"ת יבי"א ח"ג (או"ח סי' כד אות ז). ונכון שהגשר הנמצא על השיניים נעשה ממין הבולע אך עדיין יש להקל מהסיבות האחרות שכתבנו.

[2] וכמ"ש כיו"ב כתב המהרש"ל בים של שלמה (חולין פרק כל הבשר סימן ו) ומרן החיד"א (בשיורי ברכה סימן פט אות ג, כג) ובזבחי צדק (אות כח). והובאו דבריהם בשו"ת יחוה דעת ח"ג (סימן נח).