הכתמה קלה לאחר קיום יחסים בשליש האחרון של הריון

לשאלה זו יש גם השלכות רפואיות וגם השלכות הלכתיות.

השלכות רפואיות

דימומים בזמן הריון, ברוב המקרים מקורם בהפרדות שליה, כשברוב המקרים מדובר בהיפרדות שליה קלה.

אם הדימום התרחש בעקבות קיום יחסים, קיים חשש ממשי שהפרוסטגלנדינים המצויים בנוזלי הזרע, הם גורמי הדימום, מחמת פעולתם הידועה בגרימת התכווצויות של הרחם.

במצב כזה מומלץ קודם כל לבצע בדיקת אולטרה-סאונד כדי לברר אם יש סימני היפרדות של השליה (אף כי לא תמיד ניתן לגלות באולטרה-סאונד סימני היפרדות קלה).

אם יש סימני היפרדות באולטרה-סאונד, מן הראוי להמנע מקיום יחסים כל עוד הסימנים קיימים, ועד שבועיים לאחר היעלמותם.

אם אין סימנים, מומלץ להמנע מקיום יחסים במשך שבועיים ממועד הדימום האחרון.

השלכות הלכתיות

א. חשוב להדגיש כי דימום בהריון איננו שונה, מבחינה הלכתית מדימום במצבים שאינם הריוניים.

ב. משום כך חשוב להבדיל כאן בין פד ששימש לקינוח, לבין פד ששימש כבגד תחתון. במקרה הראשון, יש להתיעץ עם רב פוסק, לאור ויכוח הלכתי נוקב בין הפוסקים, אם דימום על פד של קינוח דינו כדימום בעד בדיקה או ככתם על בגד.

מקורות לויכוח זה מרוכזים בספר "שערי טהרה" מאת הרב יחיאל מיכל שטרן (ירושלים תשל"ח) בסי' יט.

ג. אם מדובר בכתם שנמצא על הפד ללא קינוח, דינו ככתם רגיל שמשמעותו ההלכתית תלויה קודם כל בגודל הכתם, בהרכב החומר של החומר (המצע) עליו נמצא הכתם ושל מידותיו.

לכן גם כאן יש מקום לפניה לרב פוסק, לא לשם הכרעה בין הפוסקים כמו בפסקה ב' למעלה, אלא כדי לקבל את הפרטים הנדרשים לפסיקה המתאימה.