המותר ביחסי אישות

הגמ' בנדרים דף כ' אומרת :

"רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים – סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה [מקום הטינופת] – הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר רבי שמעון בן לקיש: עקבה דקתני – במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב, תניא: (שמות כ) בעבור תהיה יראתו על פניכם – זו בושה, לבלתי תחטאו – מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא; מיכן אמרו: סימן יפה באדם שהוא ביישן. אחרים אומרים: כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא, ומי שאין לו בושת פנים – בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום."

ובהמשך:

"א"ר יוחנן : זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים! אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו"

בביאור הגמ' מצינו מחלוקת ראשונים. יש מהראשונים שביארו שחכמים מתירים להסתכל בכל מקום וכן לנשק. וכן פוסק הרמ"א באבן העזר סי' כ"ה סעיף ב'.

אבל הראב"ד מפרש שחכמים רק חולקים על בעילה שלא כדרכה [הפיכת שולחן] אבל להסתכל ולנשק בודאי אסור.

וכן פוסק השו"ע באורח חיים סי' ר"מ סעיף ד' שאסור להסתכל ולנשק באותו מקום.

נמצינו למדים שדעת השו"ע לאסור ודעת הרמ"א להקל. להלכה נקטו הפוסקים כדעת הראב"ד להחמיר, שנוקטים לדעתם שגם הרמ"א לא התיר בכל מקום. ובאותו מקום אסור כמו שכתב הר"ש בסק"א, ובפרט שגם הרמ"א באבן העזר בסו"ד "כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמר לו"

לכן לספרדים שקבלו הוראת מרן השו"ע בודאי שאסור, לאשכנזים ראוי להחמיר בפרט שהגר"א והמשנ"ב דעתם להחמיר.