נגישות
לרב הלפרין שלום,
שאלתי אודות קביעתו של להרב ולדנברג כי יש לנתח את האשה ההרה שנמצאת במצב של מות מוחי (ציץ אליעזר חלק יז סימן סו) עודנה נותרה בהינה,
הרב שפרן מבהיר את התמיהה על קביעתו של הרב ולדנברג ומבהיר כי החלטתו קשה מבחינה לוגית.
שהרי אם נקבל את עמדתו של הרב ולדנברג שאדם המצוי במצב של מוות מוחי הוא גוסס (לפחות. אם לא חי) ולא מת, הרי שאסור לקרב את מיתתו. וכפי שהזכיר הרב שפרן את דברי הרמ"א, אין לילד את האם אם לא ברור שהיא מתה.
אך לא ברור ממאמרו של הרב שפרן האם ניתן לראות בקביעה זו של הרב ולדנברג כחזרה בו מתפיסתו את המוות המוחי, וכהכרה במות המוחי כמוות גמור?.
היתכן שלאור תכליות שונות מסכים הרב ולדנברג להגדיר מוות מוחי כמוות גמור? ואם כן לא ברור מה מבחין בין הצלת עובר (שלשם כך מכיר הרב ולדנברג במוות מוחי כמוות ומתיר לנתח את האם) לבין הצלת אדם שצריך איבר להשתלה (שמשום מה למקרה שכזה בוחר הרב ולדנברג לקרוא רצח של התורם והנתרם).
נראה כי בבחירה הקשה שבין הצלת חיי עובר [פוטנציאל חיים שטרם מומש] לבין הצלת חיי אדם [פוטנציאל ממוש]- עמדת רוב פוסקי ההלכה היא להעדיף את חיי האם. (לפחות בטרם יצא רוב גוף העובר החוצה).
אם הנחה זו נכונה הרי שקביעתו של הרב ולדנברג תמוהה עוד יותר. לא ברור מדוע הוא מכיר במוות מוחי לצורך הצלת חיי עובר ולא מכיר בו לצורך הצלת חיי אדם הזקוק להשתלת איברים.
אשמח לתושבתך,
בברכת חודש טוב,
ע
ניתן להבדיל בין שני המצבים המתוארים בקטע האחרון של שאלתך למעלה לאור ספקו של החזון אי"ש בענין הטיית החץ:
"ויש לעיין באחד רואה חץ הולך להרוג אנשים רבים ויכול להטותו לצד אחר ויהרג רק אחד שבצד אחר, ואלו שבצד זה יצולו, ואם לא יעשה כלום יהרגו הרבים והאחד ישאר בחיים. ואפשר דלא דמי למוסרים אחד להריגה דהתם המסירה היא פעולה האכזריה של הריגת נפש, ובפעולת זה ליכא הצלת אחרים בטבע של הפעולה אלא המקרה גרם עכשיו הצלה לאחרים… אבל הטיית החץ מצד זה לצד אחר היא בעיקרה פעולת הצלה, ואינה קשורה כלל בהריגת היחיד שבצד אחר, רק עכשיו במקרה נמצא בצד אחר נפש מישראל ואחרי שבצד זה יהרגו נפשות רבות, ובזה אחד, אפשר דיש לנו להשתדל למעט אבידת ישראל בכל מאי דאפשר… מיהו הכא גרע, דהורג בידים, ולא מצינו אלא דמוסרין אבל להרוג בידים אפשר דאין הורגים…" (חזו"א חו"מ סנהדרין כה. לגבי ספק החזון אי"ש – פרופ' שטינברג, "פעילות בחזית העורף – היבטים הלכתיים", אסיא פא-פב, 5-39, עמ' 9 הע' 31-33.)
ואז יתכן שפתיחת בטן לשם הוצאת עובר נחשבת כפעולת הצלה, בעוד שפתיחת חזה לשם הוצאת הלב נחשבת במהותה כפעולת הריגה.
יש לדון בהסבר זה לאור פסיקתו של הרב ולדנברג בשאלת החץ (ציץ אליעזר יז עב), אך צריך להשאיר גם חומר לעבודת המחקר שלך.
כדאי גם שתבררי את הפן הרפואי של השאלה – דהיינו מתי הוצאת העובר מקרבת את מות האם ומתי הוצאת העובר מסייעת לשרידות האם.
האם כל נושא ההפריות לא נוגד את ההלכה,זאת אומרת אם הקב"ה לא הביא על אישה מסויימת את הכוח ללדת צריך להאבק בזה ע"י רפואה מודרנית?הרי
שלום רב, כמשפטן הייתי מעוניין לבקש את עזרתך לבירור היבטים הלכתיים, אתיים ומוסריים של שירות רפואי חדש שייתכן ויוצע בישראל. עיקרו של השירות הינו שירות