המשך לשאלה 412

הבהרה: בעקבות המאמר של הרב זילברשטיין המצ"ב נשאלה השאלה, אם האישה מוכנה לוותר על הרחם(כדברי הרדבז שיש בזב מידת חסידות) האם יהיה מותר לה ואז מונעת מבעלה מצוות פו"ר אם זה הילד הראשון

אסיא ס"ה –ס"ו

נתוח קיסרי שיפגע בכושר ההולדה של האשה

שאלה:

אשה הרה שעוברה בסכנה, וכדי להצילו חייבים להוציאו בנתוח קיסרי, אך דא עקא, שאם ינתחוה לא תוכל האשה ללדת לידות נוספות (לדוגמא: עובר פג הנמצא במצוקה, ומונח ברוחב הרחם, וכדי להצילו חייבים לפתוח את כל הרחם כולו – ולא כבנתוח קיסרי רגיל שפותחים רק את האיזור שבין הרחם לצואר, כי הרחם מוכן כבר ללידה. אחרי נתוח כזה ישנן נשים שאסור להן ללדת לידות נוספות, מחשש קריעה ספונטנית של הרחם). נשאלת השאלה האם חייבת האשה להנתח כדי להציל את העובר, או שמא מותר לה לא להנתח וללדת בלידה טבעית, למרות שהעובר לא יחיה.

תשובה:

אין האשה חייבת לעבור נתוח קיסרי כדי להציל את עוברה, משום שכל נתוח יש בו סכנה ואין אדם חייב להסתכן בנתוח כדי להציל את חברו. וכך ששנינו במשנ"ב שכ"ט י"ט. דאם יש סכנה למציל אינו מחויב להציל, דחייו קודמים לחיי חברו. ואפילו לספק סכנה אינו חייב להכנס כדי להציל את חברו.

וכל שכן שאינה חייבת להכנס לחשש סכנה כדי להציל עובר, שאין לו חזקת חיים, ומי יימר דיחיה. וגדולה מזו נאמר ב"אבן העזר" (סימן פ' סעיף י"ב) דמעוברת שמתאוה למאכל העלול להזיק לעובר, יש אומרים דמותר לה לאכלו ואינה חייבת לחוש לעובר שימות או ינזק. ומו"ח הגרי"ש אלישיב שליט"א נוהג לומר, דכיון שאין לעובר חיים משלו והוא יונק את כל חיותו מאמו, לכן אין היא חייבת לסבול סבל רב להעניק לו חיים.

וכל שכן בשאלתנו שתפסיד את הרחם ואין אדם חייב להפסיד אבר כדי להציל את חברו. וכמבואר ב"פתחי תשובה" יו"ד קנ"ז בשם הרדב"ז.

לאור כל זאת נראה שאין האשה חייבת להנתח כדי להציל את העובר.