הנקה בהריון- עמדת ההלכה

א. המערכת ההורמונלית הנדרשת לקיום הנקה איננה זהה לזו הנדרשת לקיום והתפתחות הריון.

גם הנקה וגם הריון יוצרים עומס פיזיולוגי ממשי על מערכות פיזיולוגיות שונות. עומס כפול איננו בריא, ולכן בדרך כלל במהלך הריון ההנקה אמורה להיפסק באופן טבעי. אך כדאי לבצע גמילה הדרגתית של היונק בהקדם.

ב. לשאלת ההנקה המאוחרת:

המקור הוא במחלוקת תנאים בתוספתא מסכת נידה (פרק ב') שמובאת גם במסכת כתובות (דף ס' עמוד א')

לדעת ר' אליעזר הנקה אחר 24 חודש אסורה מדרבנן 'כיונק שקץ', ולדעת ר' יהושע שהלכה כמותו, אם ההנקה נמשכת ללא הפסקה אין בה שום איסור גם זמן רב אחרי תום 24 חודש.

ורק אם היתה הפסקה לאחר שנתיים הנקה, החזרה להנקה מאוחרת אסורה מדרבנן. כאשר עיקרו של האיסור קשור בדיני צניעות.

להשלמת הנושא ראה גם בקטע הבא, שמקורו במאמר של הרב ד"ר אברהם אופיר שמש, "רקמות אדם כמקור לחומרי מרפא קדומים: בין רפואה להלכה" שפורסם באסיא סט-ע:

לפי ההלכה חלב אישה מותר בשתיה, אולם לא ישירות מהדד אלא מכלי [56]. במקרה של צורך רפואי דחוף התיר ר' אברהם יצחקי לרופא לשאוב חלב מדדי אישה ואפילו נשואה, אולם הוא מסייג את ההיתר רק כשהטיפול מתבצע תוך כדי שמירה על חוקי הצניעות:

חולה בחולי הדקה שרפואתו לינק מדדי אישה ולא נמצא מינקת אלא אשת איש יש להתיר על ידי שיעשו מחיצה בסדין וראש הדד תכניס דרך נקב בסדין ומשם ינק הרופא" [57].

ר' יוסף חיים (בגדד 1835-1909) התיר אך ורק לחולה שיש בו סכנה לינוק ישירות מדדי אישה, ולכן יצא נגד המקובל במקום מגוריו שאישה יולדת, שאינה יכולה להניק את תינוקה, ינקו נשים אחרות את החלב מדדיה ופלטו אותו, כדי שלא יפסק חלבה. הוא אסר זאת משתי טעמים: "משום מראית העין, דרואין אותה יונקת, וגם א"א שלא יכנס לתוך פיה" [58].

ה'מחבר' קבע להלכה שאין לבשל חלב אם עם בשר משום 'מראית העין', משום שיש מקום לטעות שמבשל בשר עם חלב [59]. אולם יש מהאחרונים שכתבו שלצורך רפואי, אפילו שלא במצב של סכנת חיים, הדבר מותר, משום ש'מראית עין' אינה שייכת במקרה של הכנת תרופות [60].

השימוש בחלב אישה נזכר אצל הפוסקים גם לגבי איסור רפואה בשבת. הרדב"ז דן בשאלת מקור האיסור להוציא חלב מאישה בשבת, האם האיסור הוא מהתורה משום 'מפרק', או שמא הוא הדבר אסור מדרבנן, ולכן יש להתיר לחולה שאין בו סכנה.

שאלת אם מותר לחלוב דדי האשה לחולי שאין בו סכנה בשבת. השאלה היא אי הוי מפרק כדרכו ואית ביה מלאכה של תורה ואסור לחולה שאין בו סכנה או דילמא מפרק כלאחר יד הוא ואין בו אלא איסורא דרבנן ועושין לצורך חולה אע"פ שאין בו סכנה [61].

המסקנה שהוא מגיע אליה היא שהחליבה בשבת היא איסור מדאורייתא, ולכן אין להתירה אלא לחולה שיש בו סכנה.

מקורות:

[56]. שו"ע, יו"ד, סימן פא, סעיף ז.

[57]. שו"ת זרע אברהם, קושטאנדינא – איזמיר תצ"ב – תצ"ג, יו"ד, סימן ד.

[58]. בן איש חי, פרשת אמור, הלכה ט.

[59]. שו"ע, יו"ד, סימן פז, סעיף ד.

[60]. ש"ך, שם, ס"ק ז.

[61]. שו"ת רדב"ז, ו, סימן ב אלפים רב. על השימוש בחלב אישה לריפוי בעיות עיניים בשבת ראה עוד: שו"ת יביע אומר לר"ע יוסף, חלק ה, או"ח, סימן לב.