הפלת תאומים סיאמיים

יעוין בספר שו"ת שבות יעקב שדן בתאומים סיאמיים והביא מגמרא דמנחות שמבואר שם דכל שיש שם שני ראשים הוי טריפה, והוא הדין בשהם שני גופים וראשיהם דבוקים זה לזה גם כן הוי טריפה. ולפי זה צריך לדון בנידון דידן האם מותר לבצע הפלה היכן שהעובר הוא טריפה ואין לו סיכוי לחיות. החכם צבי בסי' ע"ז דן בעובר שחסר מוח וכדומה, ומסיק שאין איסור להרוג עובר כזה משום שאינו ולד ואינו בכלל נפש, והרי הוא כנבילה. אבל בנידונינו תאומים סיאמיים נחשבים כטריפה וממילא יש איסור לעשות הפלה. כל זאת לדעת האגרות משה, הפוסק שיש בהפלה איסור דאורייתא של רציחה, אבל לדעת הציץ אליעזר אין בהפלה איסור דאורייתא אלא רק השחתת זרע וממילא במקום של צורך גדול מתיר לבצע הפלה – יעוין בח"ט סי' נ"א, וראה בנשמת אברהם כרך שלישי חלק חו"מ סימן תכ"ה סעיף ב' ואילך.

ההלכה מתייחסת לתאומים סיאמיים כשני גופים נפרדים, למשל אם שניהם זכרים יצטרכו שניהם להניח תפילין, יעוין בשבות יעקב ח"א ס"ד. ואפילו בתינוק בעל שני ראשים דנים כאותו כשני גופים נפרדים לענין פדיון הבן (טור יו"ד סימן ש"ה), וכן לענין ירושה יורש שני חלקים.