ד"ר הלפרין, שוב שלום,
אני תלמידה בסמינריון של פרופ' פרימר בו הרצית לפני שבועיים
ונושא העבודה הסמינריונית שלי הוא הפריה לאחר המוות.
בהרצאה שהעברת לנו ציינת כי נשים בד"כ לא יחפצו במימוש אפשרות זו ואילו גברים כן.
תהיתי האם יש לך נתונים אמפיריים בנושא שאוכל להתבסס עליהם או שמא זו רק השערה על בסיס המקרים שמגיעים אליך?
רציתי לשאול לגבי הטכניקה של הוצאת זרע מאדם שנפטר לאחר המוות.
במאמר של עו"ד ד"ר אבי ויינרוט מצויין כי מדובר בביופסיה- בהוצאת תאי זרע מהאשך באמצעות מחט.
לעומת זאת, במאמרם של איתי אפטר ונורית ענבל מצויין כי לאחר המוות יש לבצע ניתוח חודרני הכרוך בקצירת האשך.
חיפשתי מידע נוסף בנושא הטכני ולא מצאתי ולכן אני רוצה לשאול-
מה מהשניים הוא הנכון? כיצד הפרקטיקה מתבצעת כיום?
תודה רבה,
שושי סומך
טרם נערך מחקר מקיף בנושא. מחקר מקיף נמצא בשלבי תכנון
מה שכן, קודם כל היו כמה תצפיות שהתאימו להנחה זו. אחר כך בדקתי את הנושא על מספר קבוצות של 10-30 משתתפים, והדברים
אושרו. אך כאמור, הקבוצות קטנות והבדיקה היתה בהצבעה ולא בכתיבה
עד כ 6 שעות מהפטירה, ניתן לשאוב זרע באמצעות החדרת מחט לדרכי הזרע ושאיבת זרע משם. מעבר לפרק זמן זה יש צורך בהוצאת האשך כדי למצות ממנו תאי זרע.
כבוד הרב ד"ר מרדכי הלפרין, הרקע לשאלתי: בני עבר תיקון ברית מילה בשל פימוזיס. נאמר לנו שהרופא מוהל לא חתך מספיק. כשהזמנו את הרופא מוהל
שלום רב, שמי ***, אני בת 32. יש לי 2 ילדים. הבכור בן 7, והקטנה בת שנה וחצי. הקטנה עדיין יונקת. היא יונקת לעיתים קרובות
