השליה בלשון חז"ל

שליה בלשון חז"ל כוללת את מה שהיום קוראים שליה בצירוף חבל הטבור המחובר אליה.
ראה תוספתא נדה, פרק ד, הלכה ט, וכן במסכת נדה דף כו,א:
• שליא שאמרו תחלתה כחוט של ערב וסופה דומה כתורמוס וחלולה כחצוצרות.
ואין שליה פחותה מטפח
• רבן שמעון בן גמליאל אומר: שליא דומה לקרקבן של תרנגולין שהדקין יוצאין ממנה.
כוונת חז"ל בביטוי "אין שליה פחות מטפח" היא שהגודל המינימלי של שליה שאנו מחשיבים את העובר שהיה אתה (ואבד) כעובר שמטמא טומאת מת, הוא כזה שאורך השליה (בשפתנו) יחד עם חבל הטבור המחובר אליה, הוא לפחות טפח.
מתוך האמור די ברור כי הטענה שחז"ל קראו לשק השפיר 'שליה' – איננה נכונה.
הערה:
גם רש"י לא למד שמדובר בשק הריון אלא במעיל שמכסה חלק מהשק. ראה רש"י ברכות ד, א: ובשליא – דתנן: (נדה דף כ"ו) אין שליא בלא ולד, והוא כמין לבוש שהולד שוכב בתוכה, וקורין ושטי"דור בלעז (ראה אוצר לעזי רש"י לר' משה קטן, שמתרגמם את הלעז הזה לשליה שלנו, אלא שמבחינה פילולוגית השליה (שלנו) קרויה בצרפתית "לבוש" של העובר, ולא כשק שהעובר בתוכו), ותניא: (נדה דף כ"ו) אין שליא פחותה מטפח, ותחלתה כחוט של ערב וסופה כתורמוס, והיו מביאין אותה לפניו לראות אם יש בה כשיעור ואם עשויה כדת שליא – שנחזיקנה שהיה ולד בתוכה ונמוח, ותשב עליו ימי טומאה וטהרה, אם לאו.
במילים אחרות,  הפרשנות השגויה בדברי רש"י מקורה באי ידיעת השפה הצרפתית העתיקה בה רש"י השתמש.
לגבי הרמב"ם:
הרמב"ם בפירושו למשנת אהלות פרק ז משנה ו, כתב שהשפיר הוא הכיס שהוולד נמצא בו. מכאן שחזר בו ממש"כ בפירושו לבכורות ג,א; לכריתות א,ג; ולנדה ג,ד.
ופשוט ששפיר הוא הכיס (שק השפיר בלשוננו) כולל הוולד כמבואר בנדה כה,א, ומקורו בתוספתא נדה ד,י:
"ואם היה מרוקם וכו': תנו רבנן, איזהו שפיר מרוקם? אבא שאול אומר: תחלת ברייתו מראשו ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב. תני רבי חייא: מרוחקין זה מזה. שני חוטמין – כשתי טיפים של זבוב. תני רבי חייא: ומקורבין זה לזה. ופיו מתוח כחוט השערה, וגויתו כעדשה" .
וראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י ה"ב: "היתה צורת האדם דקה ביותר ואינה ניכרת בעליל הרי זו תשב לזכר ולנקבה וזהו הנקרא שפיר מרוקם." וכן להלכה, שפיר מרוקם שלא נתבלבלה צורתו, מטמא באוהל כחתן שלם (רמב"ם, טומאת מת, פרק ג)
וכבר הבאתי לך את דברי התנאים בתוספתא, ששליה בלשון חז"ל כוללת את השליה [שלנו] יחד עם חבל הטבור היוצא ממנה כמו חצוצרה.
כך שאין סיבה לעקם את הכתובים.
כמו כן ראה הערך שיליה באנציקלופדיה ההלכתית רפואית.