השתלת איברים- הוספת נקודות לחתומים על כרטיס אד"י

ברמה ההלכתית-רפואית (בה עוסק מכון שלזינגר) הנדון הוא מתן תגמול לתורם איברים, כשהתגמול ניתן בחיי התורם בעוד התרומה ניתנת לאחר מותו של התורם.

על פי ההלכה אין מניעה הלכתית לתת תגמול לתורם עצמו.

כל זה נכון לא רק לגבי חותם על כרטיס אד"י, דהיינו תורם את איבריו לאחר מותו, אלא גם לגבי תורם אחת מכליותיו בחייו.

ראה נשמת אברהם חלק ד' חושן משפט (מהדורה חדשה תשס"ז) סי' ת"כ, ס"ק ד' 6, 6א' ; וכן בספר אסיא ט', עמ' 321-349 ; שם, עמ' 350-353 ; וספר אסיא י' עמ' 52-58 ; שם, עמ' 59-78.

בעיה הרבה יותר קשה ושנויה במחלוקת היא האם מותר לתגמל משפחה על הסכמתם ליטול איברים להשתלה מקרובם המת.

בכך יש ניצול של גופת הנפטר לצרכים כלכליים של משפחתו – מצב לגמרי לא תקין, ויש בו חשש לאיסור תורה של איסור הנאה מן המת. כך שהשאלה ההלכתית היא האם מצב פיקוח הנפש של הנתרם מתיר גם את התגמול בזה. ראה נשמת אברהם חלק ד' חושן משפט (מהדורה חדשה תשס"ז), סימן תכ' ס"ק ד' 7.

לדעתי ניצול זכות ההסכמה לקבלת תגמול למסכים לנטילת איברי המת, איננו רחוק מבחינה תפיסתית מקניבליזם מעודן.

למרות האמור, אם מדובר בתגמול למשפחת התורם, תגמול שנקבע מראש והיה ידוע לתורם בעת חתימתו על כרטיס אד"י, במקרה כזה נראה לי שאין לאסור את קבלת התגמול על ידי המשפחה מאחר והתגמול נקבע בחיי התורם וניתן בעצם לתורם (שהעביר אותו למשפחה) עם הסכמתו.