השתלת לבלב – יחס ההלכה

ההנחה בראשית שאלתך שמצבו של חולה סכרת לא מוגדר כלל כפיקוח נפש היא בעייתית מאד, משתי סיבות כדלהלן.
א.  חולה סכרת, ללא השתלת לבלב, חייו צפויים להיות קצרים יותר. כך שמבחינה הלכתית, יש להתייחס להשתלת לבלב כפעולה מאריכת חיים, ואם כן בכל הנוגע להשתלת לבלב יש למצבו דין של פיקוח נפש.
ב.  גם עצם מחלת הסכרת היא מחלה מסכנת חיים, אלא שהסכנה המיידית ניתנת לטיפול באמצעים תרופתיים, או באמצעות השתלת לבלב. במצבים בהם השתלת לבלב נחשבת כטיפול יעיל יותר – פשוט שהתהליך דוחה גם איסורי תורה כבכל מצב של פיקוח נפש. ראה שמירת שבת כהלכתה (מהדורת תשל"ט) ברק לב סעיף כז.
ג.  לגבי איסור הנאה מן המת –
       ראשית, גם איסור זה נדחה מפני פיקוח נפש.
       שנית, ראה במאמרי השתלת איברים מן המת (אסופת מאמרים לקראת הכינוס הראשון לרפואה, אתיקה והלכה, עמ' 91-98 (1993)) ששיטת הגרא"י אונטרמן זצ"ל, והגרשז"א זצ"ל, שאין איסור הנאה מן המת כאשר הרקמה מן המת הופכת בגוף המושתל לרקמה חיה.
ד.   לגבי איסור ניוול המת שהוא איסור בין אדם לחברו – ידועה מחלוקת הפוסקים אם פיקוח נפש דוחה איסורים שבין אדם לחברו. דעת ר' יונה, הנוב"י החת"ס והגרשז"א ברורה כי פיקוח נפש דוחה גם איסורים שבין אדם לחברו.
     לענייננו סביר שאין הבעיה מתחילה, כי למעשה לא לוקחים איברים להשתלה ללא הסכמת התורם.
     וכאשר מדובר באיסורים שבין אדם לחברו עצם הסכמת הנפגע מבטלת את האיסור.
ה.  לגבי ביטול מצוות קבורה – ידועה מחלוקת הקדמונים אם מצוות קבורה שייכת לדינים שבין אדם לחברו או לדינים שבין אדם למקום. שתי האפשרויות מכוסות בפסקאות שלמעלה.