השתלת מוח עצם

מטבע הדברים העיסוק בסוגיות רפואיות של חיים ומוות מעורר מפעם לפעם סוגיות כבדות משקל בתחום האתיקה הרפואית כפי שמוכיחים הפרשיות שאירעו לאחרונה בארץ. האם ניתן לכפות על אדם סרבן לתרום מוח עצם כדי להציל חולה? עד כמה מותר ללחוץ עליו בנושא? השאלה המוסרית נעשית חריפה במיוחד במקרה של אורנית דרוקמן ז"ל כאשר התורמת המיועדת חזרה בה אחרי שהרופאים כבר הרסו לחלוטין את מערכת החיסון העצמית של אורנית.

"להלכה היהודית יש התיחסות מסודרת גם לשאלות קשות אלו", אומר הרב ד"ר מרדכי הלפרין. הוא מונה בקצרה כמה מהנחיות היסוד הקיימות בנושא:

א. מצווה לתרום מוח עצם. נקודה. ראוי לציין כי בניגוד לעבר התרומה איננה כרוכה בשום כאבים מעבר לדקירת מחט. כמו כן מצווה לתרום תרומת דם רגילה.

ב. מותר להסביר לתורם המתאים שהוא מקיים בכך מצווה גדולה של הצלת נפשות אבל אסור להפעיל עליו לחץ מעבר לכך (כך שמעתי מהרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל והדברים הובאו בשמו גם בספר 'נשמת אברהם').

ג. תורם שהסכים לתרום מוח עצם ובעקבות הסכמתו התחילו כבר בטיפול שהרס את מערכת מוח העצם העצמית של החולה, אסור לתורם להתחרט לאחר שהחולה עבר את התהליך הזה. סירוב לתרום בשלב זה הופכת אותו לרוצח בגרמא, דבר שהעונש עליו היא מיתה בידי שמים. במקרים כאלו מן הדין מותר לכפות עליו למלא את התחייבותו לתרום וכדי למנוע ממנו מלהפוך לרוצח.

המשך המחקר הרפואי והאפשרויות הטכנולוגיות החדשות המתפתחות ללא הרף צפוים ליצור עוד אתגרים ודילמות