התורם גופתו למדע

הפוסקים דנו באריכות בניתוחי מתים לצורך לימוד רפואה. בספר נשמת אברהם יו"ד סי' שמ"ט סיכם נושא זה, ודן בחמש סיבות שהזכירו הפוסקים לאסור ניתוחי מתים, והם: א) ניוול (בזיון) המת, ב) הנאה מן המת, ג) ביטול מצות קבורה, ד) קדושת המת, ה) קשה לנפש המת. מטעמים אלו, דעת כמעט כל הפוסקים לאסור ניתוחי מת ישראל לצורך לימוד רפואה, עיין שם רשימת הפוסקים ומקורות. [בניגוד לדעת הראל"צ הרב עוזיאל זצ"ל שהתיר אם נזהרים שלא לעשות באופן של קלות ראש וכשיש חשש שלא יוכלו לחנך רופאים בלא זה.]

גם במי שתרם בחייו את גופו למדע, דעת רוczvב הפוסקים לאסור (שו"ת חת"ס יו"ד סי' שלו, שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שמז, אגרות משה יו"ד ח"ג סי' קמ, הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, הגר"ע יוסף שליט"א). אמנם בזה יש סוברים שאין בזה משום ניוול המת (מאחר שהנפטר הסכים לכך בחייו), והתירו ניתוח לצורך לימוד בתנאי שיקבר אח"כ במלואו באותו יום או מיד אחר הלימוד, אך לא להחזיק בגופה לזמן ממושך (שו"ת בנין ציון סי' קעו, שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' יד). אולם ברור שאין לאדם רשות לצוות שלא יקברו אותו, כמפורש בשו"ע (יו"ד סי' שמח, ב-ג), וגם על חלק הגוף יש חיוב קבורה (שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' עד).

לכן ראוי להשתדל למנוע את מסירת הגופה לניתוחי מדע כפי דעת רוב הפוסקים, ולכל הדעות גם אם כבר נמסר יש לפעול להביא את כל חלקי הגופה לקבורה במהירות. [גם לפי חוק האנטומיה והפתולוגיה תשי"ג,, כפי שתוקן בשנת תשמ"א חייבים לשמור את כל חלקי הגופה, ולהביאם לקבורה בסוף תקופת התרומה.]

בברכה,

מאיר אורליאן