ה.ח.ג לאחר מות האב

א. ברמה העקרונית אין מניעה הלכתית לשימוש בזרע לאחר המוות, בתנאי, כמובן, שתימנע האפשרות של נישואי אחים או קרובים. ולכן אדם נשוי שנהרג ואשתו מבקשת להיות מופרית מזרעו לאחר המות, אם יש הוכחה מפורשת או משתמעת שזה גם היה רצונו של הנפטר אין מניעה למלא את רצונם.

מקור: הרב זלמן נחמיה גודלברג, "על תרומת ביציות, פונדקאות, הקפאת זרעו של רווק ונטילת זרע מן המת – שו"ת" אסיא סה-סו, עמ' 45-49. ניתן לצפות במאמר באתר מכון שלזינגר בקישור הבא: https://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA65-66/Assia65-66.08.asp

ב. במצבים אחרים בהם ההרוג לא נשוי הבעיה מורכבת יותר, ויש דעות שונות בין הרבנים.

מקורות: בית הלל חוברות ט,י,יא, ועוד כשההתנגדות אינה ברמה ההלכתית המהותית, אלא בעיקר בשאיפה לשמור על מעמד המשפחה הרצוי. לצפיה במאמר בחוברת ט' של בית הלל, שפתח את הדיון, ראה בקישור הבא: https://www.medethics.org.il/articles/MISC/BH.9.asp

ג. לרעיון של מיסוד פרוצדורה של בנק זרע לכל המתגייסים – אני מתנגד באופן נחרץ. לא משיקולים הלכתיים אלא כי אם פרוצדורה כזו תהיה חלק בלתי נפרד מתהליך הגיוס, וכל מתגייס בן 18 יאלץ לתת את דעתו על סיכון לפגיעה שתוציא אותו מ'ועד הורים', התוצאה תהיה דמורליזציה לאומית מיותרת ונזק ממשי לכוח העמידה של מדינת ישראל. גם בדיקה כלכלית הראתה ששמירת מנות זרע של מאות אלפי איש תעלה מאות מליוני דולר, כאשר בפועל, רק מספר אפסי של אנשים יעשו בה, אולי, שימוש. מבחינת עלות מול תועלת, אין ספק שעדיף להסתפק בשאיבת זרע מחלל לפי בקשת משפחה. העלות תהיה אלפית מהסכום שיעלה להקים בנק זרע לכל המתגייסים.

ד. חשוב לציין שאין במקרים אלו מעמד עצמאי להורים או לקרובים אחרים, פרט ליכולתם לעזור לנו בקביעת רצונו של הנפטר.

ה. בקישור מצורף ניתן לעיין גם בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנידון. הנחיות אלו מתאימות לדעתי לדעת פוסקים מובהקים רבים.

להלן הקישור: http:/www.medethics.org.il/articles/12202.pdf

ו. על מעמדו ההלכתי של היילוד ראו את מאמרו של הרב הלפרין בקישור המצורף:

https://www.medethics.org.il/articles/MISC/dvarim.asp