זוג שאלות בנושא פונדקאות (אינקובטור) והמתת חסד (יסורי איוב)

רב שלום וברכה ראשית אודה למר על הענקתו מזמנו היקר והשתתפותו את ציבור הרבנים ברוב שימושו- שימוש ת"ח אשר גדולה היא מלמודו. יישר כוחו וחיליה לאורייתא! יסלח- אם אעיר כמה הערות הנראות חשובות ביותר בנושאים שנדונו.
א. בנושא הsurrogecy אשר בדיון בתקפה. האם אזלינו בתר genetic או physiological אימהות. ביבמות ע"ח ע"א: אמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה. והדיון שם בסוגיא על גדרי חציצה לעובר ומסקנת הסוגיא דהינו כיריכיה וממילא אין כאן חציצה, וכן נפסק להלכה ביו"ד סי' רס"ח ס' ו'. הרי דעת הט"ז ברורה מאליה על אף דנולד הבן מאם ישראל (-ויתכן אף ימי העיבור ברובם היו ג"כ בבטנה של אם ישראל) אזלינן בתר שעת היצירה לחוד והרי הבן דין גר יש לו לכל דבריו. והגה בעצמך יבא יום בקרוב ויוכלו המדענים לגדל תינוק בסוג של incubator אשר קרוב לשעת הconception ויכניסו את הembrio לתוכה וישהה שמה כל ימי העיבור. האם יהיה חייב הבן "לקום" בפני הincubator בהכנסה לתוך ד' אמותיו ולכבדה?! – "ויאמר לעץ אבי אתה". והיה דומה כי הדברים מעידים ומאירים. ואין לעצי ערלה ענין לכאן אשר לא הקפידה תורה על יחוסם של עצים ואבנים, ובבואנו לקבוע את שם העץ הנוצר שפיר נתבטל החדש בתוך הישן. משא"כ האדם אשר שלשה שותפים בו הקב"ה אביו ואמו וגדרי השותפות על היצירה נאמרה ולא על תוספת גידולו וכוחו.
ב. המתת אדם במקום יסורים אשר גלה את דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל ואחריו תלמידו הגר"א נבנצל בגדר "הלכה ואין מורין כן" דבמקום יסורים חזקים ביותר גמרינן משאול- אשר התירה תורה את הדבר. -ואקח את דוקמתי מכל שאר דיני נפשות שמתחילין מן הצד.-ולא תענה על ריב כתיב… -האמנם כן? הרי איוב אשר כן כתוב במקרא (איוב פרק ג' פס' י"א-י"ג): (יא) לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע: (יב) מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם וּמַה שָּׁדַיִם כִּי אִינָק: (יג) כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי: הרי כי יסוריו מרו לו ממוות ואיוב- אשר אמרה לו אשתו (ט) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת: (איוב פרק ב' פס' ט') – הרי כל יסורי איוב, ולא עלתה על דעתו לקחת את החיים ולו לרגע!! אשר כן הוא פני הדברים לעניות הדעת.
אין כל ראיה לא משאול המלך ולא מרבי חנינא בן תרדיון- אלו יסורי מוות- היינו יסורים הגורמים את המוות. כי אז במשקל חיי שעה בלי יסורים מול חיי שעה עם ייסורים התירה התורה לקצר החיים על ידי המתת האדם את עצמו או על ידי אחרים. אבל על יסורים לחוד אף כי קשים מנשוא לא מצינו שום מקור בכל התורה להתיר, לא בתורה נביאים וכתובים, ולא הבש"ס בבלי וירושלמי!
ושוב הגה בעצמך, הלא דבר הוא כי הלכה שיש בו כל כך נפק"מ להלכה האם זה פלא שאנו מוזכר ולו פעם אחת להדיא בש"ס. ואם אמנם ממדרשם של חכמים למדנו כן ונקטינן כן להלכה, על כרחך במצבים כל כך יוצאי דופן אלה לא ראוהו כנחוץ לקבוע אותו בש"ס. ונ"ב כי שאול המלך היו עושים לו torture עד מוות וכן בעובדא דר' חנינא בן תרדיון. ויסורי איוב יוכיחו.