צום יום כיפור עם הסטוריה של ניתוחים וטיפולים
עברתי נתוח ראש בשנת 1993, עקב גידול בממאירות נמוכה. בנוסף טופלתי בכימוטרפיה, הקרנות, רדיוכרוגיה. בעקבות הנתוח אני סובל מהתקפים אפילפטיים, ומטופל תרופתית. בשנת 2000 סבלתי
שלום בני בן שנה ואני מתלבטת אם לחסן אותו או לא כי קראתי מאמרים שהחיסונים זה מסוכן והשימוש בהם יותר מסוכן מהמחלה שלשמה הוא מחסן קראתי גם שישנם חומרים כימים רעילים בחיסון ושזה גורם לאוטיזם ולכל מיני הפרעות ושזה עשוי מאיברים טחונים של חיות וזה גורם לכל מיני דלקות השאלה שלי האם כדאי לחסן האם זה נכון מה שרשום בכתבות כי גם ראיתי באגודת חסון מה אומרים על זה והאם על פי ההלכה אני מחוייבת לחסן את בני האחות בטיפת חלב אמרה לי שהרוב מתחסנים ורק החרדים מירושלים לא מסכימים לחיסונים האם להאמין לה כי היא אחות ואני לא יודעת אם להאמין לה כל כך
תודה
ס
יש חובה לחסן את התינוקות על פי הנחיות משרד הבריאות מעת לעת. חובה זו נובעת מהעובדה שהחיסונים יעילים ביותר למניעת מחלות – שחלקן קטלניות, וחלקן גורמות לתחלואה קשה, ולהדבקה של אחרים. יש חיוב עקרוני לשמור על הבריאות, והחיסונים בימינו הם חלק בלתי נפרד מחובה זו. יתכן שיש גם גדר של רודף למי שיכול להתחסן ואינו מתחסן, ועקב כך הוא נדבק במחלה, ועל ידי זה הוא מדביק אחרים, לעתים הנדבק עלול להיות חולה עם הפרעה חיסונית, וההדבקה תביא למותו. כמו כן יכול הנדבק לחלות בצורה קשה, ויצטרך לטיפול הנשמתי במסגרת יחידה לטיפול נמרץ, ויתפוס את מקומו של חולה אחר שיכול היה להינצל. על פי טיעון זה יש לכאורה גם מקום לכפות חיסון, בעיקר במחלות הגורמות למגיפה. אין להימנע מחיסונים בגלל טענה השקפתית של "תמים תהיה עם ה' אלקיך", שכן הוכח שזו דרך יעילה, וזה הפך להיות דרכו של עולם.
יש אמנם הורים הנמנעים לחסן את ילדיהם בגלל סיבות שונות: יש החוששים מנזקים אפשריים של החיסונים השגרתיים. ואמנם תוארו סיבוכים שונות לחיסונים, אך הם נדירים ביותר, בעוד שהתועלת בחיסונים היא עצומה ומוכחת. וראה תפארת ישראל יומא ח ז, בועז אות ג, שאף אם יש חשש סכנה בחיסון [בזמנו המציאו את החיסון נגד אבעבועות שחורות], מותר להכניס עצמו לסכנה רחוקה כדי להינצל מסכנה קרובה. יש להדגיש שהסיכון בזמנו היה גדול לאין שיעור בהשוואה לחיסונים של ימינו. אמנם ראה בס' נשמת אברהם מהדורה שניה, חחו"מ סי' תכז סק"ב(3)(5), שהביא בשם הגר"י נויבירט, שאין לכפות חיסון לילדים כאשר ההורים פוחדים מסיכון כלשהו בדבר, אבל חייבים להמליץ עליהם מאד כדי לשכנעם. וראה בספר Tatz A, Dangerous Diseases and Dangerous Therapy in Jewish Medical Ethics, 2010, p. 48, שמביא את דעת הגרי"ש אלישיב שמוטלת חובה על ההורים להסכים לחיסונים המקובלים של ילדיהם למרות חששותיהם, שכן החיסונים הפכו לשגרתיים וליעילים, וסירוב לחסן את הילדים על יסוד חששות בלתי מאומתים הוא נגד ההלכה. כמו כן יש הנמנעים מחיסונים לפי תיאוריות של רפואה טבעית, אך אין להתחשב בעקרונות אלו במקום שהדבר עלול לגרום נזק.
וראה עוד בנידון ח. גרינברגר, אסיא, פז-פח, תש"ע, עמ' 5 ואילך;: Y. Shafran, Tradition 26(1), Fall 1991, pp. 4-13; E. Reichman, Jewish Action 69:2, pp.10-14, 2008.
לסיכום: השואלת צריכה לחסן את בנה, ללא חשש.
עברתי נתוח ראש בשנת 1993, עקב גידול בממאירות נמוכה. בנוסף טופלתי בכימוטרפיה, הקרנות, רדיוכרוגיה. בעקבות הנתוח אני סובל מהתקפים אפילפטיים, ומטופל תרופתית. בשנת 2000 סבלתי
שלום לכבוד הרב כשהייתי בשבוע 20 להיריון נמצא העובר ללא דופק ונאלצתי לעבור הפלה עם ציטוטק וללא גרידה ב"ה. השאלה היא האם אני חייבת בצום
חולה סופני שללא טיפול רפואי לא יחיה, האם יש חיוב להעניק לו טיפול רפואי ע"מ להאריך באופן מלאכותי את חייו? אודה על תשובתיכם
Dear Rabbi Halperin I have a Halachik question that came up in a curious way and I hope that you can help me answer it.