נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

חששות אנטומליות + פיקוח נפש ביום הכיפורים (נגד איבחון הרופא)

[DISPLAY_ULTIMATE_SOCIAL_ICONS]

17 ביוני 2011

הרב המשיב: הרב ד"ר מרדכי הלפרין

שאלה:

שלום, לכבוד הרב.
היום (יום שלישי) בצהריים, שוחחתי עם הרב אודות בדיקת הפס"ט. על אף דאגנוזת מחלת העצבנות שהרב אבחן בי, כוונתי היתה לברר מבחינה אנטומית את המצב ע"מ לדעת איך נכון להורות, באשר חלק נכבד מלשונות הראשונים והאחרונים בזה נוטים לכך שחו"ס היא הגדרת אזור, ולא סיבוב. הבנה זו נתמכה ע"י מה ששמעתי באוזני מהרב נויבירט. ומ"מ מאחר וההוראה הנפוצה היא לא כזו (יתירה מזו, יש חומרות מחומרות שונות), וכמו כן יש לחומרא זו משמעויות (כגון אישה שנרתיקה נוטה להפצע בקלות, או אישה שטוענת שלא עשתה סיבוב כראוי), הרי שהמורה בדבר יש לו לידע את המציאות לאשורה (דין אמת לאמיתו). ואף שלהוראה לא הגעתי, כתלמיד ברצוני ללמוד את הסוגייה היטב.
הרב הציע לשלוח לי חוברת אסיא האחרונה שיצאה, ובה יש מאמר הנוגע לדבר זה. אשמח מאוד בדבר.
תודה לרב על ההתיחסות והתשובה.
נ.ב.
בהורמניה דהרב, אוסיף שאלה נוספת, מעשית, בהלכות פק"נ:
בעיצומו של יו"כ אדם חש כאבים בצידי הבטן התחתונה. מתוך בירור עם רופא משפחה לגבי אופי הרגשותיו וההיסטוריה הרפואית שלו, הוברר שמדובר באבן בכלייה. הרופא הנ"ל טען שאין בדבר שום סכנה, אלא רק כאבים (לאחר מכן פנינו לרופא מומחה בתחום שאמר שיש חובה לשתות במקרה כזה, ועדיף אינפוזיה. וכן מצאנו בתשובות של הרב באתר זה). הכאבים הלכו והתחזקו עד שאותו אדם חש שהוא כבר אינו מסוגל לשאת זאת, הוא עומד להתפרק, עוד רגע והוא איננו איתנו וכו' וכו'. מנגד עומדים דברי הרופאים (שנראה שמבחינה זו נכונים לכו"ע) שאין בכאבים המסוימים שהוא מרגיש משום סכנה. האם במקרה כזה אנו אומרים "אדם יודע מרת נפשו" ומותר לו לשתות, או שמא "אדם יודע וכו'" נאמר רק במקרה שאנו חוששים לבעיה רפואית שמסתתרת מאחורי הרגשות האדם, שהרופא אינו מזהה אותם, ובמקרה זה, אנו יודעים שכך מרגיש מי שיש לו אבן בכליות (מדורג 10+ בסולם הכאב) ושהוא אינו מת?
תודה,
ש ג

תשובה:

תשובת הרב ד"ר מרדכי הלפרין לשאלה הראשונה:
ראה נא במאמרי "על וגיניזמוס אמיתי – רקע רפואי ובעיית הבדיקה ההלכתית" , אסיא פז-פח, עמ' 154-170.

תשובת הרב גבריאל טולדנו לשאלה השניה:
מצד של חשש שמא "תטרף דעתו" מצינו בזה שני סוגים. סוג אחד שאם כתוצאה ממניעת הטיפול מצבו של החולה יחמיר מבחינה נפשית ויסתכן עוד יותר – במצב כזה מותר לו לאכול כי אנחנו אומרים שאין כל האנשים שווים בהרגשותיהם ואדם יודע מרת נפשו. למרות שהרופא אומר שאין בזה סכנה מבחינה גופנית.
אולם אם הדבר ידוע שע"י מניעת טיפול הוא לא יסתכן בכלל אך זה יגרום לו לאיזו שהוא עצבות וכו' במקרה כזה אסור לו לאכול.
ולכן בכל מקרה ומקרה צריך לשקול היטב מה אסור לעשות, ומה מותר.

[print_link]

שאלות נוספות