טיפול בפצועים באירוע רב נפגעים

:*בקורס החובשים בצה"ל מלמדים שיקולי גישה בו"מ המוני, אר"ן וכו'. האם ידוע לכם אם שיקולי גישה אלו משיקים לדעת התורה?

*בין שיקולי הגישה בבו"מ המוני הנלמדים בקורס:

1. טיפול בפצוע חסר נשימה עם דופק רק לאחר סקר החייאה (החייאת נוזלים) על שאר הפצועים.

2. טיפול בפצוע ללא נשימה וללא דופק רק לאחר סיום סקר שניוני על שאר הפצועים.

הטיפול בשאר הפצועים מתבצע במקביל (ע"פ סכמת ה-ATLS).

האם שיקולי גישה אלו תואמים להלכה?

*מהם המקורות ההלכתיים לשאלות מסוג זה?

(*בו"מ המוני – אירוע בו נדרש חובש להגיש טיפול רפואי ראשוני למספר פצועים עד להגעת הפינוי.

*סקר החייאה -ע"פ סכמת ה-ATLS לחובש בצה"ל, סקר זה יבוצע לאחר ביצוע A,B,C,D,E.הסקר השניוני יבוצע אחריו.)