סגל רפואי: אמירת וידוי עם חולה
שלום רב, אני עובדת כאחות חדר מיון, ברצוני לברר לגבי אמירת וידוי עם החולה. במסגרת עבודתי, לרב, בעת התדרדרות מתחילים בביצוע החייאה(מלבד חולים ספציפיים שעפ"י
:*בקורס החובשים בצה"ל מלמדים שיקולי גישה בו"מ המוני, אר"ן וכו'. האם ידוע לכם אם שיקולי גישה אלו משיקים לדעת התורה?
*בין שיקולי הגישה בבו"מ המוני הנלמדים בקורס:
1. טיפול בפצוע חסר נשימה עם דופק רק לאחר סקר החייאה (החייאת נוזלים) על שאר הפצועים.
2. טיפול בפצוע ללא נשימה וללא דופק רק לאחר סיום סקר שניוני על שאר הפצועים.
הטיפול בשאר הפצועים מתבצע במקביל (ע"פ סכמת ה-ATLS).
האם שיקולי גישה אלו תואמים להלכה?
*מהם המקורות ההלכתיים לשאלות מסוג זה?
(*בו"מ המוני – אירוע בו נדרש חובש להגיש טיפול רפואי ראשוני למספר פצועים עד להגעת הפינוי.
*סקר החייאה -ע"פ סכמת ה-ATLS לחובש בצה"ל, סקר זה יבוצע לאחר ביצוע A,B,C,D,E.הסקר השניוני יבוצע אחריו.)
כדאי לעיין:
1. במאמרו של ד"ר שלמה ג'קסון "טיפול בנפגעים תחת אש – שיקולי פיקוח נפש הלכה למעשה" שפורסם באסיא סג-סד עמ' 101-120, ובמקורות המובאים שם. ניתן לצפות במאמר באתר מכון שלזינגר בקישור הבא:
https://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA63-64/Assia63-64.10.asp
2. במאמרו של הרב שלמה דיכובסקי על קדימויות בדיני ישראל כרך ז' (תשל"ו)מעמ' מ"ה ואילך.
3. באנציקלופדיה הרפואית הלכתית בעריכת פרופ' אברהם שטינברג (הוצאת מכון שלזינגר) כרך ה' ערך קדימויות בטיפול רפואי, (עמ' 498 ואילך). בפרק ד' (פרטי דינים) פסקה 2 פסקת משנה ב' עמ' 517-518, ובמקורות שבהערות מס' 86-90 שם.
שלום רב, אני עובדת כאחות חדר מיון, ברצוני לברר לגבי אמירת וידוי עם החולה. במסגרת עבודתי, לרב, בעת התדרדרות מתחילים בביצוע החייאה(מלבד חולים ספציפיים שעפ"י
אני בת 32 בהריון ראשון שהושג לאחר כשנה של טיפולי פוריות. ביום כיפור אהיה בע"ה בשבוע 25. איך עלי לנהוג בצום יוהכ"פ? בתודה ובברכת שנה
מספר השאלה: 111636 האם בתור סטודנטית למדעי הרפואה מותר לי לבצע דיסקציות באנשים שתרמו את גופם למדע?
ראיתי בקובץ האחרון שי"ל על ידכם דיון בנוגע לנוכחות קרוב ליד חולה והתלוות איתו בשבת.השאלה שמסתובבת הרבה אצלינו לגבי יולדת הרוצה שיצטרפו אליה להיות איתה