ניגוב לאחר עשיית צרכים
בס"ד ברצוני לשאול שאלה הלכתית ורפואית: האם אדם שצריך לקחת נייר טואלט ולנגב את האמה אחרי שגמר עשיית צרכיו("קטנים") כיוון שממשיך לנטוף האם בן אדם
שלום רב,
אני מעוניין במידע רפואי מקצועי לגבי צום יום כיפור ונטילת תרופות,
למחלות כגון סוכרת, יתר ל"ד, אפילפסיה וכו'
אני צריך מידע מקצועי לרופא שאמור להנחות אוכלוסיה לגבי מה מותר ומה אסור. לדוגמה אופן השימוש באינסולינים, ניטור הסוכר , מתי לקחת תרופות פומיות כגון מטפורמין, מתי להפסיק, מתי לחדש וכו' וכו'.
אציין שבחיפוש באינטרנט ובמאגר השו"ת באתרכם חוזר ונשנה עניין קבלת ההחלטות הרפואיות מהרופא המטפל. ברצוני לברר את האמור בתור אותו רופא מטפל שאמור להדריך אוכלוסיה מגוונת של רופא משפחה.
אודה על כל מידע שיכול לעזור או הפנייה למקורות רלוונטים.
תודה.
בהמשך לשיחה הטלפונית עם הרב ד"ר הלפרין, להלן תשובה עקרונית שנכתבה על ידי ת"ח מובהק שהוא גם רופא בכיר בעל שם עולמי:
חולה סוכרת, יתר ל"ד או אפילפסיה חייב לקבל את כל תרופותיו ביום כפור. יבלע אותם ללא מים בזמנים שרגילים לקחתם. וכדאי שינסה לקחתם ללא מים כמה ימים לפני יום כיפור כדי להתרגל לזה.
במידה שבכל זאת, לא מסוגל לבולעם ללא מים אפילו אם יחתכם לחתיכות קטנות, (כשאפשר) יקח כוס מים (דווקא) פחות מ-40 גרם, ישים בו טיפה של סבון נוזלי וישתה כמה שפחות מזה כדי שיספיק לבליעת הכדורים.
ברוב המקרים חולה כזה מותר לו לצום ואז לא יקח כל כדור של דיוריטיקה באותו יום.
סוכרת: חולה שמקבל תרופות דרך הפה יפסיק לקחתם יום או יומיים לפני יום כיפור וכן, כמובן ביום כיפור.
לגבי טיפול באינסולין: יצטרך לקבל את הזריקות כרגיל וכמבון לאכול ולשתות – אם אפשר בשיעורים (לא ישתה מים אלא דווקא מיץ טרי או חלב שכולל גם קלוריות).
אם מקבל לנטיס (Lantis) והחולה מודע טוב טוב לסימנים הראשונים של היפו, יקח בין שליש לחצי המינון ויוכל גם לצום מלא. כל זה בחולה שאפשר לסמוך עליו שיודע לטפל בהיפו מיד.
בס"ד ברצוני לשאול שאלה הלכתית ורפואית: האם אדם שצריך לקחת נייר טואלט ולנגב את האמה אחרי שגמר עשיית צרכיו("קטנים") כיוון שממשיך לנטוף האם בן אדם
אשתי נכנסה בעז"ה לחודש התשיעי. יש לנו רופא מיילד קרוב משפחה שאשתי מאד מאד מאד סומכת עליו ובעבר הוא כבריילד אותה ב"ה בהצלחה. אשתי אינה
הרב אוריאל בנר התייחס לשאלה זו בעומק במאמרו, "גדרי מצוות כיבוד אב ואם, והשלכותיהם על טיפול פסיכולוגי" (ספר אסיא י"ב, עמ' 319-325). עיי"ש ובמקורות שהביא.