מעמד ההפריה המלאכותית בהלכה

א. על פי ההלכה אסור לקבל תרומת זרע, אם יווצר מצב בו האב של הצאצא ישאר אנונימי.

הסיבה לאיסור זה הוא החשש שהצאצא מהתרומה האנונימית יפגש עם אחותו מאביו, וישאנה לאשה וילדיהם, לכשהדבר יוודע, יהיו ממזרים.

ראה מאמרו של הרב ד"ר הלפרין "הגדרת הורות וזכות איתור השורשים הביולוגיים". ניתן לצפות במאמר כאן.

ב. ראה גם במקורות המובאים באנציקלופדיה ההלכתית רפואית של הרב פרופ' אברהם שטינברג (מהדורה חדשה תשס"ו) כרך א', ערך הזרעה מלאכותית עמ' 148-161.

את הספר ניתן להשיג דרך מכון שלזינגר. ניתן לרוכשו באופן מקוון דרך אתר המכון.

כמו כן ניתן לראות את עיקרי הדברים בספר "התורה והרפואה" של פרופ' שטינברג. ספר הנמצא בינתיים רק במהדורת רשת. להלן קישור לערך זה דרך אתר מכון שלזינגר

ג. לסיכום: ככלל, ההלכה איננה תומכת בכניסה להריון של נשים רווקות, גם אם ההפריה נעשית מתרומת זרע.

במידה ובכל הוחלט על הזרעה, חייבים להקפיד שהזרע לא יהיה מתורם יהודי אנונימי.

כלומר: אם התורם הוא יהודי, קיים איסור לקבל תרומה אם האנונימיות נשמרת. כאשר קבלת תרומת זרע אנונימית אסורה לחלוטין על פי ההלכה, ועלולה ליצור לצאצא קשיי חיתון בעתיד.

ד. מאחר ולא מדובר כאן בביאה אסורה, המוזרעת, לכאורה איננה מוגדרת כקדשה.