שלום,ראשית אני רוצה לציין שלא ידעתי למי להפנות את השאלה שלי אז בחרתי באקראי. עברתי לפני 3 חודש ניתוח פלסטי ומאז אני לא מפסיקה לבכות ולבקש מה` שיציל אותי, אני לא מרוכזת בלימודים אני גורמת בעצבות הנוראה שלי עצב גדול למשפחה שלי.
אני מרגישה שעקב הניתוח אני מאבדת את הזהות שלי, אהבתי את עצמי לפני ועשיתי את זה בגלל שיכנועים של אחותי ומאז אני בוכה אולי 6 פעם ביום, אני באה מבית מסורתי-דתי, כשאני מתפללת בבוקר אני לא מרוכזת בכלום חוץ מאשר התחינה שהגלגל יחזור חזרה, אני מפחדת להתרחק מה` בגלל זה, [אחותי עברה את הניתוח והיא שלמה עם עצמה]
תעזרו לי!! בבקשה!
א. לגבי עצם הניתוח הפלסטי – על פי ההלכה מותר לאישה לעבור ניתוח כזה כשיש בכך צורך אמיתי אובייקטיבי.
פירוט נוסף ראי בשו"ת IRP מס' 3869, בתשובההמפורטת לאישה.
ב. מה שעובר עלייך הוא דוגמא מצויינת לכך שמבחינה מעשית קיים תנאי נוסף לביצוע ניתוח פלסטי- השיכנוע העצמי של האשה כי הדבר חיוני עבורה, ולא שיכנוע חיצוני אפילו של קרוב משפחה כמו אחות.
ג. מאחר ותגובות כמו שלך לניתוח פלסטי הן מצויות, נרכש נסיון טיפולי רב בבעיות אלה.
המלצתנו החד-משמעית היא לפנות לייעוץ וטיפול מקצועי בידי פסיכולוג קליני או רופא פסיכיאטר מומחה
ד. הנסיון מראה שטיפול נכון משפר מאד את איכות החיים וכדאי מאד שתעזרי גם את בטיפול מקצועי כזה.
I have been married for 10 years and have 5 children, 2 boys and 3 girls, my youngest is almost two years old. early in
רצוני לשאול מהו מעמדו ההלכתי של חובש במד"א, האם מעמדו ההלכתי הוא כשל רופא, (ונפקא מינה לעניין כל ההלכות שנאמרו ברופא, כמו למשל ההלכה שאסור
אני אחות בבי"ח. התחילו במחלקה שלנו לתת טיפול פאליאטיבי. רצוני לדעת מה עמדת ההלכה בנושא זה?
