מציצה בחול ובשבת

א. אין לי נתונים לשאלה כמה זמן אחרי הברית עדין המציצה מועילה להקטין הסכנה. כמו כן כל שעובר זמן רב יותר אחרי הברית, דומני שיש הגדלה של הסכנה הנובעת מעצם המציצה. כלומר תוספת סכנה זו הינה יותר גדולה מהתוספת הקטנה שהיתה  למציצה בזמן הברית. לכן מאחר שקבעו חז"ל כי בזמן הברית מניעת הסכנה על ידי המציצה גוברת על תוספת הסכנה (במקרים רגילים, ולא במקרים שהמוהל נגוע), לא ניתן ללמוד מכך על מציצה מאוחרת, כשחז"ל לא קבעו דבר לגבי איזון הסכנות מאוחר יותר. לכן מספק, לכאורה שב ואל תעשה עדיף, במיוחד שאנו יודעים שעצם הסכנה הנמנעת במציצה היא סכנה רחוקה, כמו שלמדנו הגרשז"א זצ"ל, ואם כן כל תוספת סכנה מחד, וירידה באפקטיביות של המציצה מאידך, יכולים להביא להגדלת הסיכון לנימול, בניגוד לכוונת חז"ל.

לכן משיקולים רפואיים נראה לכאורה שראוי לחזור ולמצוץ רק אם חלפו לא יותר מדקות ספורות מרגע החיתוך, דהיינו עד הזמן שבו התחיל כבר תהליך הקרישה.

ב. אילו היינו יודעים שגם מציצה מאוחרת מקטינה את הסכנה למרות האמור למעלה, לא היתה כאן שאלה של חילול שבת שהותר במקום הקטנת סכנה.