מקורות הדנים בניתוח לשינוי מין אדם מזכר לנקבה

אני מחפש מקורות הדנים בניתוח לשינוי מין אדם מזכר לנקבה, למי שחשקה נפשו בכך.

כמובן, שאם ניתן לכוף יצרו, או ללכת לטיפול נפשי – לחיי.

ובדומה לכך כותב ספר חסידים (מקי"נ סי' יח) שמי שרוצה לסרס עצמו כדי שלא יבוא להרהורים אסורים – אסור לו להוסיף חטא על פשע.

אך אם אין מוצא, האם הדבר מותר?

האם ניתן למצוא פתח להיתר למי שרצונו בכך כה גדול עד כדי רצון לשים קץ לחייו.

האם מצוקה נפשית כזו תיחשב כפיקוח נפש?

 

איזה איסור יש בכך?

בספר נשמת אברהם (אבן העזר, מד, סק"ג) מובאים הטעמים האלה לאסור ניתוח אנדרוגינוס להופכו לנקבה:

1. בכריתת הגיד – פצוע דכא
2. איסור סירוס
3. הפקעתו ממצוות האנשים
4. בהפיכתו לנקבה ייתכנו כמה איסורים נוספים

בשינוי זכר לנקבה מסתבר שיש כאן איסורים 1, 2, 4   אך הפקעתו ממצוות האנשים – צ"ע אם אכן הניתוח יפקיעו.

 

בשו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כה דן במעמד מי שעבר ניתוח כזה, אך לא דן בעצם ההיתר ("היכא שהאיש נהפך לאשה …אם אשתו זקוקה לגט פטורין ממנו").

באנציקלופדיה הלכתית רפואית (ערך סריס) מובאת מחלוקת אחרונים אם האיסור הוא על המסתרס.

מי שאינו יכול להוליד  – אין איסור סירוס. בשו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן קמא כותב שבנדון סירוס זקן לצורך פקוח נפש שרי לעשות כן, ואין איסור מצד ל"ת דובארצכם לא תעשו, דאפשר דלצורך רפואה מותר.

יש מתירין סירוס לצורך רפואה, שנעשה ע"י רופא גוי:

שו"ת בית משה אבהע"ז סי' ה, ס"ק יג, שו"ת דבר אליהו סי' י"ז. וע"ע סמ"ג לאוין קיט, שו"ת חת"ס אבהע"ז סי' א, יז 

– טרם ראיתי 4 מקורות אלה.