ניתוחי מתים במהלך לימודי רפואה

א.  במצב הקיים היום, יש להורות לכל אחד מן התלמידים הדתיים בקבוצה שיפנה לרב שלו, על מנת לקבל פסק הלכה אישי. הסיבה להוראה זו היא שיש שלש שיטות בין הפוסקים לגבי היתראיסור ניתוח גוויות לצורך לימוד רפואה.
יש מיעוט פוסקים המתירים מדין פיקוח נפש את הנתיחה להכשרת הרופאים.
יש פוסקים האוסרים נתיחה בידים אפילו לצורך לימוד רפואה, אך מתירים להסתכל וללמוד מניתוח הנעשה בידי אחרים.
יש פוסקים האוסרים גם את ההסתכלות.
סביר שחלק מהתלמידים יקבלו פסק מתיר, חלק, אולי הרוב, יקבלו פסק המתיר הסתכלות וחלק (קטן כנראה) יקבלו פסק האוסר את שני הדברים.
לאחר קבלת הפסיקה ניתן יהיה לבחון שוב את המצב ולראות אם הבעיה לקראת פתרון או לא.
ב. לגופו של הצורך: יש סטודנטים רבים (לאו דווקא דתיים) שהעדיפו להמנע מנתיחה, ואף מההסתכלות, כדי שיוכלו לנצל בצורה יעילה יותר את הזמן הממושך של הנתיחות, וללמוד את החומר האנטומי מאטלסים רפואיים ותוכנות מחשב מתקדמות.
סטודנטים אלו הגיעו לחדרי הדיסקציה רק לקראת הבחינה כדי שיוכלו לזהות את הפרפרטים שעליהם להכיר לקראת הבחינה.
מכאן מובן הויכוח העולמי בדבר רמת הצורך האמיתי בנתיחת מתים לסטודנטים לרפואה, ויש אוניברסיטאות בעולם בהם אין דרישה כזו בסילבוס של הלימודים (לדוגמא באיטליה).
ג. על ההלכה הנוגעת לניתוחי מתים, ראה באנציקלופדיה ההלכתית-רפואית של פרופ' שטיינברג (עליה קיבל את פרס ישראל ב1999), מהדורת תשס"ו, כרך ה ערך "נתוח המת" עמ' 561-669, ובמאות המקורות המצוינים שם בהערות השוליים.