על המתת חסד ודברי הרמב"ם על הורג את הטריפה
אני מתקשה בהבנת דברי הרמב"ם הבאים, בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב:ז. אחד ההורג את הבריא, או את החולה הנוטה למות. ואפילו הרג את הגוסס,
שאלה שנשנאלתי ואני מתלבט מה לענות עליה.
רופא פנימאי שגר ביישוב בשומרון ועובד בבית חולים במרכז הארץ.
כיום הוא חוזר לביתו בשבת בבוקר לאחר תורנות, ברכבו הפרטי, בהסתמך על דעות המתירים מטעם נמצאת מכשילן לעתיד לבוא, יחד עם היותו רופא ביישוב מרוחק (הוא לא נמנה עם צוות חירום יישובי, אך ברור שיקראו לו במצב חירום וכבר קרו דברים מעולם).
לאחרונה הוא עבר דירה בתוך היישוב, לדירה המרוחקת כ 30-40 דקות הליכה משער הכניסה ליישוב, הליכה בעליה.
בכניסה ליישוב ולעלות לביתו ברגל, או שמותר לו להגיע עד ביתו ברכב (עד שער היישוב אינו יכול לעצור מסיבות בטחוניות).
אני חשבתי לתלות את זה בשאלת "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא", ולהעריך עד כמה ההליכה הנוספת הזאת תשפיע על שיקול דעתם של רופאים לקחת על עצמם תפקידי פיקוח נפש הכוללים עבודה בשבת.
מאידך, יש בזה חיזוק כללי לנקיטת היתר זה (על אף שהרוצה לאחוז בהיתר הנ"ל יש לו כמובן על מי שיסמוך).
אשמח לדעתך, וכן אם אתה רוצה להעלות לאתר אנסח בצורה מהוקצעת יותר.
תודה
מאיר
אני מתקשה בהבנת דברי הרמב"ם הבאים, בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב:ז. אחד ההורג את הבריא, או את החולה הנוטה למות. ואפילו הרג את הגוסס,
אני חודש וחצי אחרי לידה שלישית, ב"ה. אני מניקה מלא, התחלתי לפני שבוע וחצי לקחת סרזט ויום אחרי התחילו לי דימומים (בכמות פחותה ממחזור, אבל