אבהות לאחר מיתה
אני סטודנט לרפואה באוניברסיטת ת"א. אני עושה עבודה בנושא "אבהות לאחר מיתה", ובחיפושי אחרי מקורות, נתקלתי במאמר Post-Mortem Sperm Retrieval, שפורסם בשנת 2001 ב-JME 4,1.
אינני בטוחה שזה נקרא תחום הרפואה, אך זה הכי מתקרב.. שאלתי היא לגבי ההלכה שבקיצוש"ע מקור חיים שאומרת שאסור להתפלל כאשר איננו נקיים. מה לגבי אישה שהיא בימי נידתה וגם בימים הסמוכים לכך שמשתמשת באמצעים הנצרכים לספיגת הדם וכו.. הרי איננה יכולה כל רגע לבדוק את מצבה ולדאוג לכך שלבניה יהיו נקיים לגמרי תמיד? (או שאולי כן?!) אישית אני מרגישה שאני חוטאת כאשר אני מזכירה את שם ד' בברכה ותפילה ואינני לגמרי נקייה באותו הרגע (ובאמת זהו מצב לא אפשרי- הנקיון התמידי!) אשמח לדעת את ההלכה הנוגעת לכך ואף את המקורות (באם ישנן). תודה מראש!
אישה גם בימי נידתה מותרת להתפלל ולברך והדימום איננו מוגדר כהפרשה לא נקיה.
אני סטודנט לרפואה באוניברסיטת ת"א. אני עושה עבודה בנושא "אבהות לאחר מיתה", ובחיפושי אחרי מקורות, נתקלתי במאמר Post-Mortem Sperm Retrieval, שפורסם בשנת 2001 ב-JME 4,1.
שלום רב, קראתי תשובה קודמת שלכם באתר כיפה בקשר לשיעורי יוגה, שם עניתם שבאופן כללי אין בעיה בשיעורי יוגה, כל עוד המורה לא מכניס תכנים
שלום, לכבוד הרב. היום (יום שלישי) בצהריים, שוחחתי עם הרב אודות בדיקת הפס"ט. על אף דאגנוזת מחלת העצבנות שהרב אבחן בי, כוונתי היתה לברר מבחינה
שלום. ידידתי שאלה אותי מה יחס ההלכה בנושא תרומת זרע לרווקה? אבקש מידע רחב ככל האפשר, מכל ההיבטים. (ממזרות, פסול חיתון..וכד') בתודה מראש