נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

סגל רפואי: אמירת וידוי עם חולה

[DISPLAY_ULTIMATE_SOCIAL_ICONS]

14 ביולי 2017

הרב המשיב: אחר

שאלה:

שלום רב,
אני עובדת כאחות חדר מיון, ברצוני לברר לגבי אמירת וידוי עם החולה.
במסגרת עבודתי, לרב, בעת התדרדרות מתחילים בביצוע החייאה(מלבד חולים ספציפיים שעפ"י שיקול דעת רפואית אין אפשרות להציל כמו חולים אונקולוגים ספוניים וכד)
ולכן קיים אצלי בלבול מתי העיתוי ההלכתי הנכון לומר. א. מתי נכון לומר?
ב.אני נוהגת עד כה לומר שמע ישראל בלבד מפאת קוצר הזמן והאחריות המוטלת עלי.האם זה מספיק או שיש דברים נוספים שכדאי לומר?
בתודה

תשובה:

תשובת הרב יהושע וייסינגר:

 הדרכות מעשיות  

  1. ראשית, יש לתת עדיפות לטיפול המקצועי המקובל ואין להתפשר או למעט בו רק למען אמירת וידוי.
  2. מצוות וידוי הינה מצווה חשובה, יסודה לעורר לתשובה ולחרטה וממילא לזיכוך הגוף לפני הפטירה ועליה לעולם הבא.
  3. באופן יסודי, ישנה מעלה לערוך את הוידוי בעוד החולה צלול בדעתו וכוחו במותניו. כלומר לא ברגעיו האחרונים.
  4. בעבר היה ריטואל קבוע של אנשי דת/תורנות גבאי ובני קהילה שהיו עוברים בין כל החולים (בביתם) ואומרים איתם את הוידוי. ממילא לא היה במעשה זה חשש מדרדור קיצוני של המורל האישי של החולה. ריטואל שכיום לא קיים.
  5. כיום, בקשה או איזכור לחולה לומר וידוי יכול לדרדר את החולה מורלית, בשונה מימים עברו.
  6. יש לבחון היטב, כל מקרה לגופו, האם נכון לספר לחולה במצב סופני, (ושעל גבול הפטירה), את מצבו הרפואי וממילא האם לומר וידוי. יש להיוועץ ברופא המטפל, ברופא המשפחה, רב הקהילה ובני משפחה קרובים.
  7. בשל נתונים אלו, על פי רוב, כיום, אין לומר לחולה לומר וידוי.
  8. בשעות הגסיסה האחרונות, ישנו ענין שהחולה יתוודה. אך רק אם הוא מבקש ורוצה בזה מעצמו, או לחילופין אם הוא יזכר בזה מתוך שיחה נסיבתית עימו כבדרך אגב.
  9. חולה שאינו מסוגל להתוודות בפיו, יתוודה בליבו.
  10. חולה שנמצא בתרדמת או חולה מורדם, ניתן וראוי ללחוש לתוך אוזנו את מילות הוידוי.
  11. אין להפחית את מינון ההרדמה לצורך אמירת וידוי בצלילות ע"י החולה.
  12. חולה המבקש לומר וידוי יעשו כנוסח הזה:

א.      אם יש בידו זמן והוא במלוא כוחו, יאמר פרקי תהילים אלו: טז, כג, כה, נא, צא, קב, קג, קכא, קלט, קמב. ואח"כ יאמר את הוידוי של יום הכיפורים (על חטא…) או וידוי של רבינו ניסים וכד'.

ב.      אם כוחו נחלש, יאמר וידוי של "אשמנו, בגדנו וכו". (ומן הראוי שיתכוון גם לחטאים שיודע שחטא בהם).

ג.       אם כוחו נחלש והקץ קרב, יאמר את הנוסח כפי שמופיע בשו"ע (שלח,ב):

"מודה אני לפניך ג' א' וא' אבותי שרפואתי ומיתתי בידך, על כל החיים וצרכי החיים שנתתי לי. יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלימה, ואם ח"ו אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועוונות ופשעים שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך, ותן חלקי בגן עדן וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים, אל נא רפא נא לי".

ויוסיף (עפ"י גשר החיים א, פרק א, ה, ב):

"אני מאמין באמונה שלימה בה' אלוקים אמת ושמו אמת ושלוש עשרה העיקרים" וימחול לכולם, ויבקש מחילה מכולם.

ד.      וכשהזמן קצר עוד יותר, יאמר: "יהי רצון שתהיה מיתתי כפרתי על כל עוונותי".[1]

  1. חולה מורדם או כשאינו בהכרה, והמדדים הרפואיים מורים שהוא קרוב מאוד לפטירתו, ראוי שהצוות הרפואי/בני המשפחה יאמרו עבורו את הוידוי, ויגידו את נוסח "אשמנו, בגדנו וכו'", ולאחר מכן את התפילה לעיל [ג], וכשהזמן קצר (כאשר נמצאים באמצע משמרת ויש חולים שצריכים לטפל בהם) יאמרו רק את התפילה באות [ג] לעיל.
  2. לאחר יציאת נשמה יש לומר, עפ"י הנוסח הבא: "שמע ישראל" (פ"א), ואם יש זמן, יאמרו גם: "ברוך שם כבוד וכו" (ג"פ בלחש), "ה' הוא האלקים" (ז"פ), "ה' מלך, ה' מלך וכו" (פ"א), ואם יש זמן, יאמר: יגדל, אדון עולם, אנא בכוח, על כן נקווה לכך.[2]
  3. ראוי לכל בית חולים/הוספיס, ליצור ריטואל קבוע בו רב בית החולים עובר מידי יום בין המחלקות ועושה וידוי כללי עם החולים.
  4. במקרה ואין רב ו/או איש דת שישה זאת, יש מעלה וגמילות חסד, שהצוות הרפואי והסיעודי יעשו וידוי בכפוף לאמור לעיל.


[1] הדרכת הרב יעקב רוז'ה, ראה בספר "מפנקסו של רופא" שם, עמ' 151.

[2] מדקדקים עד כמה שניתן שאמירת שמע ישראל תהיה ברגע יציאת הנשמה. ואם כבר אמרו "שמע ישראל" וחזר לנשום, מתחילין שוב על "על כן נקווה" ומסיימים בתורתך כתוב לאמור: שמע ישראל וכו. ראה עוד בספר החיים א, פרק ב, ג. אילו פרקי תהילים ניתן להוסיף עפ"י המעבר יבוק, בכפוף לזמן שיש בידו.

[print_link]

שאלות נוספות

מעמדו של חולה אלצהיימר

לכבוד חברי המכון ובפרט רבי מרדכי הלפרין שעל קריאת ספרו האחרון הנני מתענג לאחרונה רציתי לשמוע את חוו"ד ואולי גם הפניה למאמרים רלוונטיים לגבי מעמדו

קרא עוד »