סיוע לסיום חיים במסגרת חוק החולה הנוטה למות

שלום וברכה,
אנחנו סטודנטיות לתואר שני בלימודי משפט.
סעיפים 19 ו-20 לחוק כיום אוסרים המתה במעשה וסיוע להתאבדות. סעיף 19: "אין בהוראות חוק זה כדי להתיר עשיית פעולה, אף אם היא טיפול רפואי, המכוונת להמית, או שתוצאתה, קרוב לוודאי, היא גם גרימת מוות…", סעיף 20: סיוע להתאבדות "אין בהוראות חוק זה כדי להתיר עשיית פעולה, אף אם היא טיפול רפואי, שיש בה סיוע להתאבדות…".
לעומת זאת יש קומץ מדינות בעולם אשר התירו מוות במרשם רופא (בניגוד להמתת חסד אקטיבית).כלומר, חולה שהנו בגיר ובעל כשרות שהוכרע על ידי רופאו האישי והרופא המייעץ כי הוא סובל ממחלה חשוכת מרפא ונוטה למות, אשר הביע בצורה וולונטרית את רצונו למות, יוכל להגיש בקשה כתובה ושתי בקשות בעל-פה לקבלת מרשם , אותה ייטול בעצמו (החוק באורוגון אשר בארה"ב: http://www.oregon.gov/DHS/ph/p).
אנחנו מעוניינות לבדוק האם ניתן יהיה להחיל, בהיבט ההלכתי, הצעה מסוג זה כתיקון לחוק החולה הנוטה למות בארץ.
האם פעולה שכזו תיחשב כסיוע להתאבדות האסור לפי ההלכה או שמא בעקבות השינויים הרפואיים לפיהם רוב החולים הנוטים למות לא נותרים במצב הטבעי של התקדמות תהליך המוות, בגלל התערבות רפואית טכנולוגית, ישתנה גם היחס למהלך מסוג זה?
נודה לך על תשובתך וכן, במידה ותראה לנכון, הפנייתנו למקורות עדכניים שיכולים לסייע לנו בסוגייה זו.

הרבה תודה!

א, ר