בתולין אחרי נישואין
הייתי נשואה לבחור חולה בנפשו. הוא קיים את המצווה עימי פעמיים בלבד. בליל החתונה. ולאחר חודשיים. הוא אמר שיודע שלא הצליח כראוי. מחמת חולשה. לא
שלום רב
שמי נ, סטודנט למשפטים באוניברסיטת בר אילן והנני חוקר את הנושא של סרוב קטין לקבלת טיפול רפואי או סירוב ההורים לטיפול רפואי מנקודת המבט של המשפט העברי.
אשמח אם תוכלו לשלוח לי חומר או הפניות בנושא למחקר.
בברכה ובתודה מראש
א. על סירוב הורים לטיפול רפואי בילדם הקטין ראה:
הלפרין מרדכי, התנגדות ההורים לניתוח התינוק המסוכן (הערות לפסק דין אזרחי), ספר אסיא ח', עמ' 19-31 (1995).
ב. על סירוב הקטין לקבל טיפול – יש להבדיל בין שתי קבוצות גיל-
עד גיל הגדלות (גיל 13 בבנים וגיל 12 בבנות), הם נחשבים קטנים ודעתם יכולה להוות סימן למצבם אך איננה דעה מחייבת.
החל מגיל הגדלות, יש מקום להתייחס אליהם כאל בגירים, ולכן באותם מצבים שבגירים רשאים לסרב טיפול, גם הם רשאים.
ג. בגירים כשירים רשאים לסרב טיפול, או כאשר לא מדובר בטיפול מציל חיים, או כאשר הם חולים הנוטים למות.
ראה במאמר של פרופ' אברהם שטיינברג על הבסיס ההלכתי להצעת חוק "החולה הנוטה למות", רפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 476-488 (2006); אסיא עא-עב, עמ' 25-39 (2003).
הייתי נשואה לבחור חולה בנפשו. הוא קיים את המצווה עימי פעמיים בלבד. בליל החתונה. ולאחר חודשיים. הוא אמר שיודע שלא הצליח כראוי. מחמת חולשה. לא
רציתי לשאול בדין מעוברת בשבוע 38, שעוברה במצג עכוז (ביום ראשון יש תור להיפוך), כאשר יש חשש שבשל הצום תתפתח לידה שתצריך ניתוח קיסרי מיידי.
בעקבות התשובות שקיבלתי יש לי עדיין חמש שאלות. תחילה אכתוב אותן, ולאחר מכן ארשה לעצמי להסביר את הרקע (העיוני) לשתי השאלות הראשונות. כדי שלא להטריח,