על המתת חסד ודברי הרמב"ם על הורג את הטריפה

אני מתקשה בהבנת דברי הרמב"ם הבאים, בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב:
ז. אחד ההורג את הבריא, או את החולה הנוטה למות.  ואפילו הרג את הגוסס, נהרג עליו; ואם היה גוסס בידי אדם, כגון שהכוהו עד שנטה למות והרי הוא גוסס–ההורגו, אין בית דין ממיתין אותו.
ח.  ההורג את הטריפה–אף על פי שאוכל ושותה ומהלך בשוק, הרי זה פטור מדיני אדם.  וכל אדם בחזקת שלם הוא, וההורגו נהרג–עד שייוודע בוודאי שזה טריפה, ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם זה, ובה ימות, אם לא ימיתנו דבר אחר.
מבחינה מעשית, הרי הגוסס קרוב יותר למיתתו מהטריפה, ומיתתו ודאית יותר, כיצד זה שדינו חמור יותר. האם לדעת הרמב"ם כמו רש"י בסנהדרין עח, שטריפה באדם מוגדרת לפי הגדרות טריפה בבהמה, וממילא הגוסס המתואר אינו טריפה?