עמדת ההלכה ביחס לחיסונים

ראי תשובת פרופ' אברהם שטינברג:
יש חובה לחסן את התינוקות על פי הנחיות משרד הבריאות מעת לעת. חובה זו נובעת מהעובדה שהחיסונים יעילים ביותר למניעת מחלות – שחלקן קטלניות, וחלקן גורמות לתחלואה קשה, ולהדבקה של אחרים. יש חיוב עקרוני לשמור על הבריאות, והחיסונים בימינו הם חלק בלתי נפרד מחובה זו. יתכן שיש גם גדר של רודף למי שיכול להתחסן ואינו מתחסן, ועקב כך הוא נדבק במחלה, ועל ידי זה הוא מדביק אחרים, לעתים הנדבק עלול להיות חולה עם הפרעה חיסונית, וההדבקה תביא למותו. כמו כן יכול הנדבק לחלות בצורה קשה, ויצטרך לטיפול הנשמתי במסגרת יחידה לטיפול נמרץ, ויתפוס את מקומו של חולה אחר שיכול היה להינצל. על פי טיעון זה יש לכאורה גם מקום לכפות חיסון, בעיקר במחלות הגורמות למגיפה. אין להימנע מחיסונים בגלל טענה השקפתית של "תמים תהיה עם ה' אלקיך", שכן הוכח שזו דרך יעילה, וזה הפך להיות דרכו של עולם.
יש אמנם הורים הנמנעים לחסן את ילדיהם בגלל סיבות שונות: יש החוששים מנזקים אפשריים של החיסונים השגרתיים. ואמנם תוארו סיבוכים שונות לחיסונים, אך הם נדירים ביותר, בעוד שהתועלת בחיסונים היא עצומה ומוכחת. וראה תפארת ישראל יומא ח ז, בועז אות ג, שאף אם יש חשש סכנה בחיסון [בזמנו המציאו את החיסון נגד אבעבועות שחורות], מותר להכניס עצמו לסכנה רחוקה כדי להינצל מסכנה קרובה. יש להדגיש שהסיכון בזמנו היה גדול לאין שיעור בהשוואה לחיסונים של ימינו. אמנם ראה בס' נשמת אברהם מהדורה שניה, חחו"מ סי' תכז סק"ב(3)(5), שהביא בשם הגר"י נויבירט, שאין לכפות חיסון לילדים כאשר ההורים פוחדים מסיכון כלשהו בדבר, אבל חייבים להמליץ עליהם מאד כדי לשכנעם. וראה בספר Tatz A, Dangerous Diseases and Dangerous Therapy in Jewish Medical Ethics, 2010, p. 48, שמביא את דעת הגרי"ש אלישיב שמוטלת חובה על ההורים להסכים לחיסונים המקובלים של ילדיהם למרות חששותיהם, שכן החיסונים הפכו לשגרתיים וליעילים, וסירוב לחסן את הילדים על יסוד חששות בלתי מאומתים, הוא נגד ההלכה. כמו כן יש הנמנעים מחיסונים לפי תיאוריות של רפואה טבעית, אך אין להתחשב בעקרונות אלו במקום שהדבר עלול לגרום נזק לרבים.
וראה עוד בנידון ח. גרינברגר, אסיא, פז-פח, תש"ע, עמ' 5 ואילך;: Y. Shafran, Tradition 26(1), Fall 1991, pp. 4-13; E. Reichman, Jewish Action 69:2, pp.10-14, 2008.
לסיכום: השואלת צריכה לחסן את בנה, ללא חשש.

כמו כן ראי שו"ת #5915.