קביעת המוות בדיני מליקה: סוגיית חולין י"ט-כ"ב

לכבוד הרב ד"ר מרדכי הלפרין שלום וברכה.

למדתי היום במסכת חולין סוגיא העוסקת בדיני מליקה (דפים י"ט:-כ"ב.) והתעוררתי לשאלה בעניין קביעת רגע המוות במוות מוחי.

כתוב בגמרא וכן פוסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות, ששבירת המפרקת וכן המליקה במפרקת בלא רוב אינה הופכת את העוף, והאדם הלא זקן (לעומת עלי הכהן) לנבילה.

על כן מצוות מליקה צריכה להיות על פי הסדר הבא:

1. חיתוך המפרקת בלא רוב בשר

2. חיתוך סממנים (1 או רוב 2, או כל 2)

3. חיתוך רוב בשר שאחרי המפרקת.

ולכאורה אין קביעה זו תואמת לקביעת רגע המוות בניתוק חוט השדרה בלבד (וודאי שלא הפסקת פעילותו הפיזיולוגית התקינה)

החילוק בין אדם צעיר לבין עלי, ניתן לתירוץ, שאכן ניתוק חוט השדרה הוא הקובע אלא ששבירת המפרקת בלבד באדם צעיר אינה זהה לניתוק חוט השדרה.

אולם במליקה בה הכהן חותך בעליל בציפורנו את המפרקת חיתוך חוט השדרה הינו פועל יוצא הכרחי. ואף-על-פי כן אין חיתוך זה נחשב כמות העוף. אם כן כיצד ניתן לקבוע רגע מוות גם בלא חיתוך רוב הבשר שאחרי המפרקת?

עד כאן ניסוח השאלה בסגנון ומזווית ראיה אחת. ומכאן לניסוח בכיוון השני:

כיצד ניתן להבין את התלות של המוות ב"רוב בשר שאחרי" המפרקת יחד עם המפרקת, על פי ההבנה האנטומית והפיזיולוגית בת זמננו?

בכבוד רב, י"ס.