קביעת רגע המוות – שימוש באמצעי ההנשמה והמיכשור הרפואי

תשובת הרב ד"ר מאיר פרנקל:
שלום רב,
קביעת מוות הוא הליך הלכתי ומשפטי-חוקי. יש להבחין בין קביעת מוות מבחינה משפטית לקביעת מוות מבחינה הלכתית.
מבחינה הלכתית, כידוע יש מחלוקת בפוסקים האם מוות נקבע לפי הפסקת הנשימה או לפי הפסקת פעילות הלב. כך או כך, קביעת הפסקת פעילות הנשימה/הלב נעשית ע"י אדם, שיכול היעזר במכשור רפואי לצורך קביעתו, אך לא ניתן לקבוע מוות ע"י מכשיר בלבד. בד"כ הקביעה היא ע"י רופא, אך ייתכן שגם אדם שאינו רופא (למשל חובש או פרמדיק) יקבע מוות, למשל בשדה הקרב וכד'. במצב כזה גם אם בדיקת רופא נעשית מאוחר יותר, יום הפטירה ייקבע לפי עדות החובש/הפראמדיק שמצא אותו.
מבחינה חוקית, קביעת מוות יכול להיעשות ע"י רופא בלבד, אשר מסתמך בהחלטתו הן על בדיקה גופנית והן על בדיקות עזר שונות כגון מוניטור, אק"ג וכד' .לא ניתן לקבוע מוות ע"י מכשור רפואי בלבד. (יש לציין כי לאחרונה הוכנסה תקנה המאפשרת לפראמדיק של מד"א לקבוע מוות, בהסתמך על בדיקתו ובדיקות מכשירים, אך זאת רק לאחר התייעצות טלפונית עם רופא).
בכל אופן, הן מבחינה חוקית והן מבחינה הלכתית, קביעת המוות נעשית ע"פ בדיקתו ע"י אדם, ומכשיר בלבד אינו יכול לקבוע מוות. הסיבה היא מעשית מאד – יש מקרים בהם מכשור יראה תמונה הנראית כחוסר פעילות של הלב, או חוסר נשימה, אך לאחר בדיקה יסתבר שהבעיה היא במכשיר, בחיבוריו למטופל וכד'. לכן אין אפשרות לקבוע מוות ללא בדיקת המטופל עצמו ע"י אדם הבקיא בדבר.
בברכה
מאיר פרנקל
לעיון נוסף:
פרופ' א' שטיינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך "רגע המוות"
ספר "קביעת רגע המוות" בהוצאת מכון שלזינגר