נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

קישוי ללא הוצאת זרע

[DISPLAY_ULTIMATE_SOCIAL_ICONS]

3 בינואר 2014

הרב המשיב: אחר

שאלה:

בס"ד
שלום רב.
ברצוני לדעת האם קישוי מחייב הוצאת זרע, מאחר ואני עוסק בהדרכת חתנים אני חייב לדעת את הצד ההלכתי הנובע מכך, ידוע לי שבעת קישוי יוצאת טיפה שהיא מכינה את המקום ליציאת זרע ואין הטיפה זרע כלל ולכן אין איסור לבחור שנגרם לו קישוי בעת שהוא עם אישתו אפילו לא שימשו, כך לימדנו בקורס, אבל יש דעות שסוברות שאין קישוי שאין בו הוצאת זרע ולכן אוסרים אלא אם מתכוון לשמש.
תודה מראש

תשובה:

א הסבר רפואי: מדובר על טיפת נוזל שקוף קצת דביק, היוצא מפתח הגיד אחרי שיא הקישוי, כאשר הגיד מתחיל מעט להתרפות, נוזל זה איננו, זירמה (שכבת זרע) אלא חומר סיכה המופרש לחלל צינור השופכה, על מנת לאפשר לזירמה שתבוא מאוחר יותר לזרום בקלות רבה יותר בעת ההזרעה.
ב הנה כתב השו"ע (חאה"ע סי' סי' כג ס"ג) אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור, אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן. ע"ש. ועע"ש בסי' כה ס"א. ומקור דינו מדברי הגמ' נדה יג:) וכ"פ הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פכ"א הי"ט). ונראה דלא מיירי אלא באופן האסור שיכול לבוא לידי ז"ל וכן מבואר בביאור הגר"א (סי' ר"מ א). ולפ"ז המהרהר באשתו ע"י שמתבונן בה לית בה כל זמן שמותרת היא לו ואף אם בא לידי קישוי לית לן בה מאחר שהיא מותרת לו כל שלא יבוא בודאות לידי ז"ל וכן מתבאר מדברי הב"ח (אה"ע סי' כג אות ב) שה"ט לאסור קישוי מחששא דהוצאת שז"ל. ויעויין ג"כ בשו"ע (חיו"ד סי' קפד ס"ב) שהתיר השו"ע בשעת וסתה שאר קריבות דהיינו חיבוק ונישוק מלבד תשמיש המטה. וכפי שמבואר בב"י (שם) ובש"ך שם (ס"ק כז). וגם הרמ"א מודה לזה ביוצא לדרך שפוקד את אשתו בחיבוק ונישוק. וע"כ דלא חיישי' משום מקשה עצמו לדעת שכתב השו"ע לעיל. ונראה להביא לזה קצת סימוכין ממ"ש ביבמות (עו.) במי שניקב הגיד שלו וסתמו שבודקין אותו בהוצאת זרע לראות אם נסתם היטב לאביי מעברינן קמיה בגדי צבעונין. וה"ה לנ"ד שיש להתיר לו להרהר באשתו ולחבקה ולנשקה גם אם יבוא לידי קישוי וע"ע באג"מ (אה"ע ח"ב סי' יח). ושו"ר שכ"כ האג"מ (אה"ע ח"ד סי' סו) להדיא, שמאחר שעניני קריבה דחבוק ונשוק הוא ג"כ מחיובי עונה ומצוה דלשמח את אשתו אין לו לחוש לשמא ע"י החבוק ונשוק יבא לידי קישוי אבר מאחר שרובא דעלמא אין באין מקישוי להוצאת זרע מיידית. וחוץ מהראיות דלעיל הביא גם ראיה ממ"ש הרמב"ם (בפכ"א מהל' איסו"ב ה"ט), אשתו של אדם מותרת היא לו ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה. וכ"ה ג"כ בלש"ק בתוס' (יבמות ל"ד ע"ב ד"ה ולא) שמתירין בשלא כדרכה דוקא בלא הוצאת זרע. והא בלא קשוי לא שייך לבעול כלל וע"כ שמותר להתקשות אף לעשות מעשה ביאה שלא כדרכה כשהוא סבור שלא יוציא זרע עי"ז אף שלא ידוע לנו מציאות כזה. וראה שם ועיין. וע"ע בשו"ת משנה הלכות ח"ט (סי' קעח).
אכן באור החיים (בראשית פכ"ט פסוק כג) על הפסוק ויקח את לאה וגו' פי' טעם שלא הרגיש בה הוא לחששת צדיק וישר ונאמן רוח לבל יכשל במכשול האנושי אשר יתאוו תאוה קודם קרוב אליה ויטיפו ממנו צחצוחי טומאה קודם התחלת מצוה. ומשמע בטיפות שקודם התשמיש משום ז"ל וכן מבואר בספר פרי עץ חיים (שער ק"ש שעל המיטה) מורי זלה"ה אמר כי גם אותן הטיפות היוצא מן האדם קודם הזווג הם בכלל מוציא ז"ל וצריך תקון גדול ע"ז. וע"ע בשער הכוונות (דרושי הלילה דרוש ז בהגהות וביאורים אות ו בהגה דמהר"ש ויטל). וע"ע בבא"ח (ש"ר פר' פקודי אות יג) ובספרו בן יהוידע (סנהדרין צב.). משמע דחשיב זרע לטיפות אלו שיוצאות ע"י התמדת הקישוי. אלא שאפשר שאין זה מדינא אלא חומרא וכמו שנשמע מדברי ספר שער הכוונות שם. וראה לב"י (חאה"ע סי' כג) שהביא שכתוב בספר הזוהר שחמור עון הוצאת זרע לבטלה מכל שאר עבירות שבתורה לכן צריך ליזהר ממנו מאד. משא"כ בנ"ד לדברי הפוסקים הנ"ל אין לחוש לזה. וכן פשוט להלכה כמבואר בדברי שמואל (נדה מג.) "כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה, שאינה ראויה להזריע. ע"ש. וכ"פ הרמב"ם בהלכות שאר אבות הטומאה (פ"ה ה"ד). וכידוע במחלוקת בין הפוסקים והמקובלים העיקר לדינא כדברי הפוסקים וכמ"ש בשו"ת חת"ס (חאו"ח סי' נא) וע"ע בשו"ת מנחת יצחק ח"י (סי' ג ד"ה והנה בנוגע) ובשו"ת קול מבשר ח"א (סימן יט ד"ה עוד כתבת) ובשו"ת יבי"א (ח"ב או"ח סי' כה אות יב ובח"ח או"ח סי' כב אות כח). וע"כ במקום מצות פו"ר אי נמי משום שלום בית יש להתיר כעיקר הדין ואין להחמיר כלל בזה. וכ"כ החזו"א באגרות הקודש שלא אמרו איסור הקישוי והרהור אלא בדבר עבירה אמנם קישוי בימי טומאתה נראה דאסור. וכמדומני שכן מורין כל המדריכי החתנים המפורסמים לחתנים "בני תורה". וע"ע בשו"ת אז נדברו ח"ח (סי' ס"א). וע"ע בשו"ת שערי יושר ח"ב (חאו"ח סי' לה) ובח"ג (חאו"ח סי' מח). וכזאת וכזאת העלה בשו"ת עולת יצחק (ח"ב סי' רמב) ובנ"ד שהוא לצורך רפואתו כדי שיוכל לקיים מצות עונה ומצות פו"ר כהוגן שפ"ד לחבק ולנשק את אשתו גם שיגיע עי"ז לידי קישוי. וע"ע בשו"ת חלקת יעקב (חאה"ע סי' סד) ובשו"ת צי"א ח"ט (סי' נא קונ' רפואה במשפחה פ"א אות ח).
בברכת התורה
הרב אשר שקאני

[print_link]

שאלות נוספות

תפקיד התוספתן לפי התורה

שלום רב, ל"תוספתן" (אפנדציט) אין שום תפקיד לפי הרפואה המודרנית. לכאורה, הוא מיותר ורבים חיים גם לאחר שמוציאים אותו מגופם. זה קצת מפריע לי, היות

קרא עוד »