במשנה במסכת יומא כתוב שאחרי שחיטת הפר וקבלת דמו, כיון שהייתה הפסקה בהקטרת הקטורת נתנו לאחד הכוהנים שימרס את הדם כדי למנוע קרישה.
לפי מה שידוע לי הקרישה היא במגע הדם עם האויר החיצון המריסה רק גורמת שחלקים גדולים יותר מהדם יחשפו לאויר והיא רק מאיצה את הקרישה.
חשבתי שאולי המריסה גורמת שלא תווצר קליפה של דם קרוש.
אין ספק שאבותינו במקדש ידעו מה הדבר הנכון
ולו רק מנסיון מעשי
הידוע לכם באופן טבעי מה קורה עם דם ששוהה בלי תנועה תוך כמה זמן יקרוש
ואם תנועה מתמדת (אולי בלי הגברת החשיפה לאויר) יכולה לעצור או למנוע את הקרישה?
האם ייתכן שהשאלה בטעות יסודה? שאין קשר בין מנגנון הקרישה ונוכחות חמצן, והקרישה נובעת משרשרת תהליכים הגורמים להצמדות הארתרוציטים. המירוס גורם לניתוק הקשרים ביניהם וכך לא מתפתחת הקרישה.
אודה לך אם תוכל להחכימני בנושא זה. כבעבר גם עתה הדברים יובאו בשם אומרם.
בתודה ובברכת שנה טובה וחג שמח
בכבוד רב
ובברכה
המציאות היא שמירוס או טלטול מתמיד מעכבים את הקרישה.
אינני בטוח מהו המנגנון הקשור לכך, ואנסה לברר.
יש כאן עיכוב של תהליך האגריגציה של הטרומבוציטים, שהוא השלב הראשון והמהיר בתהליך, עוד לפני הפעלת הקסקדה.
גמר טוב,
מרדכי הלפרין
Can you tell me halachic ramifications regarding the legality of cloning in halacha? When would you be allowed to clone? Can or cannot humans be
שלום לכם וישר כח על הפרוייקט! אני גבר בן 30 אב לשלושה והיחסים עם רעייתי מצויינים. דא עקא אני מרגיש שלעיתים אינה רוצה בקיום יחסי
חנוכה שמח! שמי א' מגבעת זאב. (ולצורך השאלה היא נמצאת כעשר דקות מירושלים ברכב, ויש ברשותי רכב) אני חובש מתנדב חדש במד"א ויש לי שתי
