במשנה במסכת יומא כתוב שאחרי שחיטת הפר וקבלת דמו, כיון שהייתה הפסקה בהקטרת הקטורת נתנו לאחד הכוהנים שימרס את הדם כדי למנוע קרישה.
לפי מה שידוע לי הקרישה היא במגע הדם עם האויר החיצון המריסה רק גורמת שחלקים גדולים יותר מהדם יחשפו לאויר והיא רק מאיצה את הקרישה.
חשבתי שאולי המריסה גורמת שלא תווצר קליפה של דם קרוש.
אין ספק שאבותינו במקדש ידעו מה הדבר הנכון
ולו רק מנסיון מעשי
הידוע לכם באופן טבעי מה קורה עם דם ששוהה בלי תנועה תוך כמה זמן יקרוש
ואם תנועה מתמדת (אולי בלי הגברת החשיפה לאויר) יכולה לעצור או למנוע את הקרישה?
האם ייתכן שהשאלה בטעות יסודה? שאין קשר בין מנגנון הקרישה ונוכחות חמצן, והקרישה נובעת משרשרת תהליכים הגורמים להצמדות הארתרוציטים. המירוס גורם לניתוק הקשרים ביניהם וכך לא מתפתחת הקרישה.
אודה לך אם תוכל להחכימני בנושא זה. כבעבר גם עתה הדברים יובאו בשם אומרם.
בתודה ובברכת שנה טובה וחג שמח
בכבוד רב
ובברכה
המציאות היא שמירוס או טלטול מתמיד מעכבים את הקרישה.
אינני בטוח מהו המנגנון הקשור לכך, ואנסה לברר.
יש כאן עיכוב של תהליך האגריגציה של הטרומבוציטים, שהוא השלב הראשון והמהיר בתהליך, עוד לפני הפעלת הקסקדה.
גמר טוב,
מרדכי הלפרין
שאלתי הינה: באם נזקקתי לטיפול שורש בשל בעיה באחת מתעלות השן, פניתי לד"ר מסוים שהתקשה בטיפול ולפיכך, שלח אותי לד"ר אחר שהוא מומחה המתמחה בטיפולי
שלום כבוד הרב תודה על תשובתך המהירה. הנה מספר דברים שרצית לדעת לגבי הסוללות לשתל כוכליארי. לגבי הפעלת הסוללות עד מוצאי שבת אין אפשרות כזאת
