רחצת חולים בבית החולים בשבת

תשובת הרב יהודה גולדפישר והרב אשר שקאני
שלום וברכה.

הדין בנושאים אלו מתייחס אף למנהג עדות המזרח (ע"פ פסקי הרב עובדיה יוסף זצ"ל).  

הכלל בכל האמור להלן:

א.      במידה ומדובר בחולה הנתון בסכנת חיים ('חולה שיש בו סכנה')[1], והפעולה נדרשת במישרין כחלק מהטיפול הרפואי לו נזקק החולה, יש להתיר את עשיית הפעולה אף אם כרוכה באיסור תורה. אף אם אינו בסכנת חיים אולם ישנה סכנה לאיבוד אחד מאבריו ('סכנת איבר'), מתיר הרב עובדיה יוסף עשיית פעולה הכרוכה באיסור תורה לצורך הצלת האיבר[2]. אומנם יש לצמצם ולעשות רק מה שהכרחי ביותר אשר בלעדיו לא ניתן לעשות את הדרוש להצלת החולה.. יעויין בשו"ת יביע אומר חלק י (אורח חיים סימן ל) שכתב שהעיקר להלכה כדברי הרמב"ם שא"צ שינוי, כי גם מרן השו"ע לא הזכיר שינוי.

ב.       במידה ומדובר בחולה שאין בו חשש לסכנת חיים ('חולה שאין בו סכנה'), אין להתיר לעשות לרפואתו פעולה הכרוכה באיסור תורה[3]. אומנם יש להתיר 'אמירה לגוי' שיעשה הוא לצורך רפואתו של החולה את הכרוך באיסור תורה[4], ובמידה ואין גוי יש להתיר בשעת הצורך אף ע"י יהודי – בתנאי שעושה את הפעולה 'בשינוי' מהדרך הרגילה[5].

ג.        פעולה הכרוכה באיסור דרבנן, יש להתיר עשייתה 'בשינוי' מהדרך הרגילה[6], ואם אי אפשר לשנות יעשנו ע"י גוי, ואם אין גוי יש להתיר ליהודי לעשותה כדרכה[7].       

כל מקרה יש לדון ע"פ הגדרות אלו, בהתאם לרמת האיסור (איסור תורה או איסור דרבנן) ובהתאם לרמת החולי ('חולה שיש בו סכנה' או 'חולה שאין בו סכנה').  

 

לגבי רחצת חולים (שימוש במים חמים מברז רגיל ובספוג רחצה).

רחיצה במים חמים מדוד שמש אסורה בשבת מדרבנן, אולם התירו במידה והוא 'מצטער' מכך[8]. למרות שבעת הוצאת המים גורם שיכנסו מים קרים לדוד החימום[9],[10], לכן יש להתיר עבור חולה שאין בו סכנה.

ספוג שעשוי מחומר טהור של סיבים סינתטיים ללא תערובת סיבים טבעיים והוא גם אינו תפור בחוט עשוי סיבים טבעיים סחיטתו אסורה מדרבנן[11], ממילא יש להתיר את הרחיצה בו לחולה שאין בו סכנה.

---

[1]    על כגון דא אמרו חז"ל שהזריז הרי זה משובח והשואל הרי הוא שופך דמים [ובירושלמי נוסף – והשואל הרי זה מגונה]

[2]    חזון עובדיה חלק ג' עמ' רל"ה (כדעת הראשונים המתירים לחלל את השבת באיסור תורה עבור 'סכנת איבר', ולמרות שהשמיט השו"ע את דעתם, יש לצרף את דעת השו"ת 'ציץ אליעזר' – שבזמנינו יש לחוש בכל סכנת אבר להתפתחות סכנה בכל הגוף מצד זיהום וכדו').

[3]    שו"ע או"ח סימן שכ"ח סעיף י"ז.

[4]    שו"ע שם.

[5]    הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה מהדורה תש"ע פרק ל"ג סעיף ב'(ע"פ דעת שו"ע הרב, אגלי טל, תהלה לדוד ועוד, המתירים אף איסור תורה לחולה שאין בו סכנה, בתנאי שעושה זאת 'בשינוי' מהדרך הרגילה).  

[6]    שו"ע שם.

[7]    שמירת שבת כהלכתה שם (ע"פ משנה ברורה סימן שכ"ח ס"ק ק"ב בשם 'חיי אדם'). 

[8]    שמירת שבת כהלכתה מהדורה תשל"ט פרק י"ד סעיף א', שכל דבר שאסרו משום גזירה הקלו במצטער, כל שכן שהתירו עבור 'חולה שאין בו סכנה'. 

[9]    במערכת חימום המים של ביה"ח, סביר שמדובר בדוד חימום חשמלי ולא בדוד שמש, כאשר בעת הוצאת המים החמים מהדוד ע"י פתיחת הברז, גורם שיכנסו מים קרים חדשים לדוד החימום, וממילא גורם להרתחתם האסורה מדין 'מבשל'.

[10] הן מצד שיש לראות את הכנסת המים לדוד כמעשה 'גרמא', הן מצד שהוא 'אינו מתכוון' להכנסת המים לדוד (ולמרות שהוא 'פסיק רישא', סופסוף 'לא אכפת ליה' במה שנכנסים מים חדשים לדוד, היות ובי"ח הוא מקום גדול וסביר שמדובר בכמות מים גדולה, כך שאין צורך מיידי למים שנכנסים).

[11] שמירת שבת כהלכתה מהדורה תש"ע פרק ט"ו סעיף ז'בדומה לדין סחיטת שיער שאין בו איסור תורה אלא איסור דרבנן).