רשלנות רפואית בטיפול בחולה מבוגרת

הנשמת אברהם בחלק יו"ד שלו ס"ק ח (מהדורה חדשה, מכון שלזינגר תשס"ז) כותב:

(ח) וטעה והזיק. רופא שטעה וגרם נזק לחולה או אף למותו, עיין להלן 30 מחלוקת הפוסקים אם חייב או פטור. אך מה הדין לגבי רופא שע"י התרשלות גרם נזק לחולה, ולעמיתו לעבודה נודע שחברו גרם נזק לחולה כתוצאה מהתרשלות. האם הוא חייב להוכיח את עמיתו וגם כשיודע שיתנקם בו אותו רופא? האם מותר לו – או חייב – לספר על כך לממונים על הרופא כדי למנוע דבר דומה בעתיד? האם מותר לו– או חייב – לספר לחולה או למשפחתו כדי שיוכלו לקבל פיצויים בעבור הנזק והסבל שנגרמו ע"י אותו רופא?

כותבת התוספתא 31: רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק – בשוגג פטור, במזיד חייב מפני תיקון העולם. ושוב 32: רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים, ע"כ. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך 33. וכ"כ הסמ"ע 34 דבגרמא הבא ע"י הוראות הדיין אינו מחוייב אע"פ דאדם מועד לעולם, דאם באת לחייב עליו – לא ידון לעולם, וכיון דברשות ירד לדון לא מיקרי נתכוין להזיק, ע"כ. אך אם הדיין נשא ונתן ביד, כותב הש"ך שחייב 35. וה"ה ברופא 36. ולכן יש להבדיל בין שוגג ובין התרשלות ואין הדינים בשו"ע נאמרים אלא ברופא שטעה בשוגג.

30) ס"ק ט (עמ' תלה).

31) גיטין פ"ג הי"ג.

32) ב"ק פ"ו ה"ו.

33) כאן.

34) חו"מ סי' כה ס"ק ו.

35) שם ס"ק א ו-ד.

36) רמב"ן בתורת האדם מובא גם בב"י יו"ד סי' שלו.