שימוש באלקטרודות רפואיות מושתלות בשבת והגדרת חולה שיש בו סכנה

אני סובל מתסמונת של כאביי ראש מקבציים כרונים קשים לטיפול, מהכאבים היותר קשים הידועים. עוצמת הכאב כה רב כך שאנשים נורמטיבים מתאבדים הן בגלל עומת הכאב הבלתי נסבלת או בגלל חשש מהפחד מהתקף שיגיע לכן יש הקוראים לכאבי הראש הנ"ל כאבי ראב התאבדותיים לי אישית עברו פה ושם בזמן התקפים המחשבה לנסות להפסיק את הכאבים הבלתי נסבלים בכל מחיר. מאז שאני סובל מהתסומנת באופן כרוני , כשלוש וחצי שנים, לא זכיתי כמעט לאף יום מנוחה בלא כאב (אם היו נער יספרם- בזמן שימוש בסטרואדים שכבר לא עוזרים).
ביקור בבית הכנסת בשבילי מותרות במהלך 3.5 השנים הנ"ל לא זכיתי להשלים תפילה שלמה בבית הכנסת, לכל היותר כמספר אצבעות כף יד אחת. לאחר טיפול בשלל תרופות רב מקבוצות שונות, בשלובים שונים במינונים שונים שלא הועילו, למעט תרופה אחת שכל הנראה מקטינה את עוצמת הכאב ואת התדירות החלטתי בעצת רופאיי לעבור השתלות אלקטרודות בצמוד לעצב האוקספטאלי כדי לנסות להקל עלי. האלקטרודות מופעלות באמצעות זרם חשמלי ושליטה על רמת הזרם ומשכו נמצא בידי המושתל.
השאלות:
1. האם מחלה בה חלק מהחולים מגיעים למחשבת ולמעשים לאיבוד חיים יש בה כדי להגדיר את החולה בה כחולה שיש בו סכנה?
2. אם לא, וכל מקרה לגופו, מהן הקו המפריד בין חולה שיש בו סכנה, בהנחה ברורה ובהירה כי אם יש חולה שהחשש הוא מעשי וקרוב יש להתיר חילול שבת, לביו חולה שסובל סבל בל יתואר אבל חשש שיקח את חייו כמעט ולא קיימים בין השאר לאור נסיון העבר?