שימוש בתוצאות מחקרים בלתי מוסריים

כאשר מתייחסים למקרה מבודד, לא צריכה להיות מניעה מלהעזר בנתונים מועילים, גם אם הם נצברו באופן לא מוסרי כמו גם בניגוד להלכה.

אולם בהסתכלות רחבה יותר, לפעמים עצם השימוש בתוצאות המחקרים הלא-מוסריים עלול לתת לגיטימציה מסויימת, גם אם חלקית, לזוועות של מבצע הניסוי האכזרי.

כך שבמצבים כאלה יש סיבה טובה להימנע משימוש בתוצאות המחקרים האסורים, כל עוד לא מדובר בהצלת חיים.

במילים אחרות- יש לשקול את רמת אי המוסריות של הניסוי והזוועות הקשורות בו, אל מול התועלת האפשרית בדיעבד.

לכן לא ניתן להציג כלל חד משמעי בנושא.

ראה גם באינציקלופדיה ההלכתית רפואית (מהדורה חדשה, ירושלים תשס"ו) כרך חמישי- ערך ניסויים רפואיים בבני אדם, עמ' 503 הערות מס' 112-116. אוסיף כי לדעתי, סוגית מצוה הבאה בעבירה איננה קשורה לנושא, למרות האמור סמוך להערה 112 שם.

לעיון נוסף במקורות העוסקים בניסויים בבני אדם:

סקירה ההיסטורית והרפואית של הנושא–

א. באנציקלופדיה ההלכתית רפואית, שם, עמ' 474-487.

מאמרו של שמעון גליק, ניסויים רפואיים בבני אדם (אסיא סג-סד, עמ' 66-73)

עיון הלכתי בניסויים בבני אדם ובעלי חיים–

הרב פרופ' אברהם סופר אברהם ניסיונות רפואיים בבעלי חיים ובבני אדם (ספר אסיא ה', עמ' 18-23 )

ארליך דב, הרב שמחה קוק, הרב פרופ' אברהם שטיינברג ניסויים רפואיים בבני אדם (ספר אסיא ג', עמ' 281-294 )