שימוש בalloderm בניתוח פלאסטי

השאלה מתחלקת לכמה נידונים:

א. האם על עור שעבר עיבוד כימי יש דין של איסור הנאה?

ב. האם דוקא אבריו של המת נאסרים בהנאה או גם עורו?

ג. במת שאינו ב"ב, האם יש בו איסוה"נ?

לגבי א.

היה מקום לדון ולומר שכל איסוה"נ [בהנחה שעור של מת אסור בהנאה] כשפקע השם ע"י תהליך כימי, פנים חדשות באו לכאן ואין מקום לאסור בהנאה. כלומר שהעור איבד את מהותו והרי הוא כעפרא בעלמא, אלא שכאן היתר זה לא יועיל. לפי שאם עור אסור בהנאה זה מחייב קבורה כדין איסוה"נ ושנינו בתמורה כל הנקברין אפרן אסור , דהיינו שאפי' אי פקע שמם מהם עדיין הם באיסור הנאה.

ב.

אלא שיש מקום לדון ולומר שעל עור לא נאמר כלל דין איסוה"נ ומצינו בזה מחלוקת ראשונים התוס' בנדה נ"ה סוברים שעל עור של מת לא נאמר דין איסוה"נ אך רוב הפוסקים סוברים שעור של המת אסור בהנאה [ויעוין בספר שבט מיהודא להגרא"י אונטרמן שחידש שכל איסוה"נ מהמת הוא דוקא כשזה במצב שהוא מת אבל אם ע"י השתלה יחזור להיות חי פקע ממנו האיסור ממילא. ויש לדון אם סברתו קיימת רק כאשר לוקחים מן המת את הרקמה עצמה ומשתילים אותה בגוף אדם חי, או גם אם משתילים ברקמת העור של החי חומרים מן המת שעברו עיבוד כימי, ואכמ"ל]

ג.

גם אם נסכים שלא פקע איסור הנאה במצב כזה, בכל זאת יש מקום להתיר לפי מה שפסקו האחרונים ש"ך ופר"ח הגר"א ועוד שאין איסור הנאה במתים שאינם ב"ב. וכאן זה המצב מן הסתם שהרי כל דפריש מרובא פריש

ד.

ואפי' לדעת השו"ע שאוסר בנוכרים דעדיין יש מקום להתיר מפני שהוא שלא כדרך הנאתו הרי העור דרך הנאתו לא בזה שמשתילים אותו באדם אחר, ובשלא כדרך הנאתו מתירין לחולה שאב"ס כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קנ"ה סעי' ג' רק שיש מקום לדון בנידו"ד האם ניתוח פלסטי נחשב כחולה שאב"ס.

העולה מכל האמור אם עושים זאת ללא שום סיבה וללא תועלת – אסור, אבל כאשר יש תועלת בזה יש מקום להתיר במקום הצורך.