תסמונת כפייתית המקשה על קיום מצוות

אני אדם הסובל מתסמונת כפייתית שבאה לידי ביטוי בתנועות שחוזרות על עצמן מסיבות שלא נעים לי לפרט כאן. אם אני לא חוזר על אותם התנועות אני חש אי נוחות וחייב לחזור עליהם, גם אם זה קריאת ספר או כל דבר אחר ולעיתים בגלל מצבי אני קורא שוב את אותה השורה. אני אדם ששומר שבת ומקיים חלק מהמצוות, את מודה אני, אשר יצר, וברכת המזון. וגם כאן לעיתים אני נאלץ שוב לחזור על אותו קטע שאני קורא או אומר, והברכות שאותם אני צריך לעשות בכוונה אז אני לא מרוכז בהם, למשל בברכת אשר יצר ידוע לי שצריך לעמוד להתרכז במילים ולקרוא בכוונה, והסבל הכפיתי שממנו אני סובל מוציא אותי מזה. וככה גם בברכות האחרות, ולכן כאשר אני בא לברך, אז אני יודע שאני צריך לברך כי כבר התחלתי, ומשמתחיל במצווה צריך להמשיך, ואת המצוות האלה אני מקיים כמיטב יכולתי, ומפחד להתחיל במחויבות של מצוות חדשות. ולפני שאני בא לברך אז בגלל הסבל שלי החשק שלי נפגע, אך המחויבות ממשיכה. אם אני קורא ספר או עושה משהו אחר אז אני יודע שמותר להפסיק באמצע ולקרוא כשאני ירגיש שיש לי יותר חשק מבלי להרגיש מחויבות. אך בברכות חייבת להיות התמדה ואסור להפסיק באמצע, וככה אני מברך כאשר החשק נפגע מהסבל הנפשי שלי, מה אני אמור לעשות במקרה הזה?