תרומת זרע מכהן

תשובת הרב מאיר אורליאן:

בענין תרומת זרע מישראל, ישנם שני חששות: האחד הוא לענין כשרות הולד (איסור אשת איש וייחוס ממזר), והשני הוא לענין בלבול הצאצאים ("גזירה שמא ישא את אחותו" -יבמות מב.). בענין כשרות הולד, כבר נתקבלה ההלכה שאין הולד ממזר, אלא שיש חוששים לכתחילה לאיסור אשת איש (עי' יביע אומר ח"ב אה"ע סי' א סק"ט, וח"ח סי' כא סק"ד, ה). אולם דעת הגר"מ פיינשטין זצ"ל (אג"מ אה"ע ח"א סי' ע) שאין לחוש כלל לאיסור אשת איש וייחוס ממזר, אלא לבלבול הצאצאים בלבד. ולכן לכל הדעות אין להתיר כלל תרומת זרע אנונימי מישראל.

גם במקרה שאדם פרטי יודע את מקור הזרע, מוכח מדברי הפוסקים שאין בכך לפתור את הבעייה של בלבול הצאצים. (יביע אומר ח"ב אה"ע סי' א סס"ק י"ג, וכן נראה לי לדייק קצת גם מדברי האג"מ). אולם, מוכח מהגמרא שידיעה מפורסמת תועיל ("שאני רבנן דפקיע שמייהו" -יבמות לז:).

לפי זה נראה שלדעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שאין לחוש אלא לבלבול הצאצאים, אם יש ידיעה רשמית של התורם ביד בית הדין שיוכל למנוע את נישואי הצאצאים – יש להקל במקום צורך גדול, כגון עבור כהן. [במדינת ישראל היום, לידיעת ורישום זהות התורם צריך אישור מיוחד דרך היועצת המשפטית של משרד הבריאות, אישור שניתן כשהבקשה מלווה בנימוקים מוצדקים.] יש לדרוש עוד להלכה שגם התורם וגם הזוג המקבלים יהיו תושבים קבועים בארץ ישראל. אולם, בחוץ לארץ שאין רישום רשמי דרך בית הדין של כל הזוגות הנישאים, אין מקום להקל גם על ידי ידיעת רב או דיין.

בענין הוצאת הזרע מהכהן התורם, יש להקפיד שיוציא רק דרך יחסי אישות עם אשתו גם למקילים להוציא בידים למי שזקוק לטיפולי פוריות, כיון שהתורם עצמו יכול לקיים פריה ורביה בדרך הטבע. אולם, במקרה וכבר יש זרע שהופק בדרך איסור, אפשר להשתמש בו לפי הכללים שהזכרנו.

בברכה